אלמנתו של 'הדורס מאום אל-חיראן' יוצאת למאבק חייה
"לא נירגע עד שתקום ועדת חקירה שתבדוק למה נרצחו שני אזרחים על-ידי משטרת ישראל"
ד"ר אמאל אבו סעד בראיון לגבי גזית: "כל אזרחי המדינה רוצים לדעת בדיוק מה קרה באותו בוקר. בעלי לא מסוגל להרוג, הוא טהור"
כשלושה שבועות אחרי התקרית הקשה בכפר הבדואי אום אל חיראן, החליטה ד"ר אמאל אבו סעד, אלמנתו של הנהג הדורס יעקוב אלקיען, לתבוע את הקמתה של ועדת חקירה. בראיון לגבי גזית אמרה שקשה לה מאוד לקבל את כתם המחבל הרוצח שהוטל על בעלה המנוח: "לא נרד מנושא ועדת החקירה. זה חובה. כל אזרחי המדינה רוצים לדעת בדיוק מה קרה באותו בוקר ולמה נרצחו שני אזרחים במדינת ישראל על ידי המשטרה. כי כל העולם רואה שנרצחו שני אנשים. חייבים ועדת חקירה כדי לראות מה קרה. אם אדם טועה יכולים לתפוס אותו, להעמיד אותו למשפט והוא ייכנס לכלא, כל מה שמגיע לו בדרך הנכונה. אבל להחליט מרגע לרגע שצריך להרוג שני אנשים זה קשה ולא מקובל".
"אנחנו משפחה מאוד משכילה, כל מי שקשור אליו, הילדים שלו, אחים, אחיינים, דודים, והכתם הזה ממש לא מתאים לנו. אנחנו נמשיך עד שהכתם הזה ירד. חייבים לנקות את השם שלו כי הוא לא היה ככה. האחים שלו והמשפחה המורחבת, עם עורכי דין שפונים לבתי משפט, פועלים כדי לנקות את שמו. הוא בן אדם טהור ומגיע לו להיות בן אדם טהור".
"למשפחה ולאישה של השוטר ארז לוי אני אומרת שבעלי לא רצח אותו", אמרה ד"ר אבו סעד. "הכרתי את בעלי. הוא לא יכול לחשוב לרגע אחד להרוג בן אדם. הוא לא יכול להרוג. ראינו בסרטון שהוא התחיל לנסוע בין שני טורים של שוטרים, מימין ומשמאל, הוא נסע באמצע, ואחרי שהוא נהרג הוא הידרדר מהגבעה. אם הוא היה מתכוון להרוג הוא היה מתחיל עם השוטר הראשון. למה שהוא ייסע 700 מטר ואז ידרוס את ארז לוי? הוא לא מכיר את ארז לוי ולא מכיר אף אחד. זה קרה רק אחרי שהוא איבד שליטה. הכאב של אשתו של ארז לוי הוא אותו כאב שלנו. גם היא אישה לבד עם ילדים וצריכה לדאוג לכל החיים הקשים בלי הבעל לידה".
"זה היה בוקר קשה", שחזרה אבו סעד. "אני לא הייתי בבית עם בעלי. הוא העמיס את החפצים לרכב עם האחיין שלו אחרי שהם התפללו ביחד. האחיין שהיה איתו סיפר שהוא שמע שמגיעים כוחות לכפר ואמר שהוא עוזב. הוא העמיס על האוטו את הבגדים, הספרים והמחשב הנייד, מה שהוא משתמש ביום יום. הוא מורה בבית ספר שלימד משך שנים. היה פעמיים בחו"ל במשלחת של המדינה ולא ראינו ממנו שום דבר. הוא לא אמר מילה רעה לאף אחד. בימים שלפני האירוע הוא היה צוחק ואומר שהוא יכול לגור בחוץ לארץ, הוא לא צריך (את הבית) ויש לו ילדים מבוגרים שיכולים לדאוג לעצמם ואפשר לסמוך עליהם. הוא לא דיבר על זה, לא התעקש, לא רצה יותר ממה שצריך. הוא ממש לא דאג לזה".
"עד האירוע ידענו שאנחנו הולכים לחתום באותו הלילה על הסכם. סמוך לחצות זה התפוגג ולא נחתם", ציינה ד"ר אבו סעד. "אפשר היה לחכות. אם זה לא נחתם בחצות, אפשר היה לחתום למחרת או בעוד שבוע. אפשר היה להיעזר בקצת סבלנות ולא לאבד שני אזרחים. לא ציפינו לכמות הכוחות שהגיעו ובדרך שהם הגיעו להרוס את הבית. היו יכולים להרוס בשקט ואף אחד לא היה מתנגד. אנחנו רצינו לא להרוס ולא שתהיה הריגה של שני אזרחים חפים מפשע".
"אנחנו גרים עכשיו באום אל חיראן, מפוזרים פה ושם", סיפרה אבו סעד. "אני לפעמים עם הילדים אצל חמותי בחורה כי המצב עכשיו באום אל חיראן קשה מאוד ואי אפשר לנהל שם חיים. אנחנו אזרחי מדינת ישראל, נולדנו כאן ונישאר כאן ונחיה ונמות כאן. תתייחסו אלינו כאזרחים שווים לכל דבר".
