"יש שפים שקוטלים שפים אחרים, זה מיותר"
ישראל אהרוני מדבר בפתיחות על התככים והצביעות בעולם הקולינריה
השף הותיק בראיון לספקטור ושריג: בדור השפים של היום יש יותר מדי דם רע. שפים הולכים למסעדות של שפים אחרים וכותבים ואומרים שזה חרא. הקנאה הרעה מחלחלת למיליה שלנו יותר מדי. על שפים-כוכבים: "זה לא מרחיק מהמקצוע, תלוי במבנה האישיות של כל אחד"
השף הוותיק ישראל אהרוני, מחלוצי ענף הקולינריה בישראל, התבטא לאחרונה בגנות השיימינג הפומבי שעושים שפים לקולגות למקצוע. בראיון לדנה ספקטור ורן שריג אמר אהרוני: "יש קנאה טובה שמעוררת תחרות וגורמת לך לעשות יותר טוב, וזה בסדר, אבל יש את הקנאה של צרות עין, של לא אכפת לי שלא יהיה לי, אבל גם שלו לא יהיה. והקנאה הזו מחלחלת למיליה שלנו יותר מדי בזמן האחרון, שכדי להאדיר את עצמך אתה מנמיך את האחר. אני חושב שזה מיותר. אין טוב רק מסוג אחד, כי אם כולנו נבשל באותה תפיסה ואותה אג'נדה אז יהיה משעמם, כמו בכל תחום אחר".
"יש שפים שהולכים למסעדות של שפים אחרים וכותבים ואומרים שזה חרא. שזה לא נכון ואני גם לא חושב שיש דרך אחת", הוסיף אהרוני. "לא מזמן התראיינה מנכ"לית של רשת המבורגרים גדולה, שאמרה בראיון 'כל העומר מילרים האלה לא יוכלו להתחרות ברשת המבורגרים גדולה'. זו אמירה מעצבנת כי היא גם לא נכונה וגם אין רק דרך אחת לעשות את הדברים. אין אמת אחת, ואם הייתה אמת אחת, אף אחד לא מבטיח לך שהיא אצלך. אתה רוצה להיות טוב, תהיה טוב. תנצח בתחרות. אבל לא תנצח בתחרות אם תגיד שההוא חרא, תוכיח שאתה מצוין".
"כשאנחנו התחלנו לפני הרבה שנים התחרות הייתה פחות גדולה כי היו פחות אנשים בתחום", טען אהרוני, "אבל במידה מסוימת לדור החדש הרבה יותר קל, כי האמצעים שעומדים לרשותו הם הרבה יותר טובים ממה שעמדו לרשותנו. אנחנו היינו צריכים לייצר, פחות או יותר, יש מאין. בדור של היום יש כישרונות יוצאי דופן והסצנה הקולינרית היום בארץ היא מהמרהיבות של השנים האחרונות, אבל לזה מתלווה לדעתי יותר מדי דם רע. אני מסרב להאשים את האינטרנט בזה. זה האופי האנושי".
אהרוני גם פרגן אישית: "אני מת על רפי כהן, בעיני הוא אחד השפים היותר מוצלחים שהיו לנו בשנים האחרונות. ירון שלו עושה עבודה מאוד מאוד יפה. גיא גמזו עושה עבודה מאוד יפה. מידן סיבוני, כוכב עולה, עושה אוכל יפני יוצא דופן. יש נשים מוכשרות מאוד. עדי לוי נפלאה, רימה אוליברה מאוד טובה".
שריג שאל האם על השפעת האינסטגרם על הסצנה, ונענה: "זו תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה וגם אני מחבב אותה. השאלה אם זה בא במקום או בנוסף. אם זה בא בנוסף אז זה מצוין, אם זה בא במקום זה גרוע. כשהאמצעי הופך למטרה הדברים מתחילים להתפקשש. מנה שנראית טוב גם מצטלמת טוב ואי אפשר להתעלם מהצד הויזואלי של הדברים וגם אין צורך. אם האוכל גם טעים וגם נראה טוב אז הרווחנו פעמיים, מה רע?".
ספקטור טענה שככל שרמת הכוכבות של השף עולה, יורדת רמת האוכל במסעדה שלו. אהרוני חשב אחרת: "להיות שף-כוכב לא מרחיק מהמקצוע. תלוי מה אתה עושה עם זה. אני חושב שזה עניין אישי מאוד ותלוי במבנה האישיות של השף הספציפי שבו מדובר. יש אנשים שיכולים לעמוד בפיזור הזה ויש אנשים שלא. אחת הטענות אלי תמיד הייתה שאני עושה יותר מדי דברים. אבל מה לעשות שזה מבנה האישיות שלי. יש לי הפרעת קשב מאוד ברורה וכפייתיות מסוימת. הדרך היחידה שלי לנתב את זה באופן חיובי, זה לעשות כמה דברים בעת ובעונה אחת, באותן העוצמות. ככה אני מתפקד הכי טוב. אני לא יכול לתפקד כשאני עושה רק דבר אחד". שריג טען שיש הפרעה באופן שבו אהרוני מסדר את האוכל, והשף השב: "זה נכון, יש לי גם OECD קל, אבל זה נורא בא לי טבעי, אני זורם עם זה".
שריג שאל את אהרוני מה הוא הטרנד הקולינרי הכי טיפשי ומעצבן של השנים האחרונות והשף השיב: "שנהיים דברים גורפים. נגיד שכולם עושים פרפה חלווה כי אם לא נעשה, נמות, זה מעצבן אותי. כשכולם, אבל כולם, עושים חציל קלוי בטחינה ויוגורט אני רוצה למות. כאילו אני אומר די. או שפעם הכל היה בגלילים, גלילות חצילים במילוי גבינת צאן, בחייאת אמא שלכם, די. וקלישאות בכלל. תמיד מצחיק אותי ששואלים שף מה האג'נדה שלו והוא אומר שהוא אוהב לבשל עם חומרי גלם טריים ואיכותיים, למה אתה מכיר מישהו שאוהב לבשל בחומרי גלם רקובים ומקולקלים? איזה אג'נדה מהממת. גם נמאס לי מהאמירה 'למדתי לבשל מסבתא שלי כשהייתי ילד'. תפסיקו עם הסבתא. צריך לפטר אותה ולהביא רעיון חדש".
