בשבת שעברה, 16 בפברואר הוא חגג 33, והוא שחקן ההגנה הטוב ביותר בעולם. ולא, הכוונה אינה לבונוצ'י או לקייליני, בלמיה של יובנטוס. אני מתכוון לדייגו גודין, כדורגלן אתלטיקו מדריד ונבחרת אורוגוואי. אמש הוא גם הבקיע את השער השני לזכות קבוצתו בניצחונה 0:2 על יובנטוס. התוצאה היתה הרסנית. היא החלישה עד מאד את סיכוייה של הגברת הזקנה להגיע לרבע גמר ליגת האלופות.
גודין הוא חומת הברזל והעוגן שעליו נשענת הגנתה של אתלטיקו. מזמן אני חושב שאין בלם טוב ממנו בעולם. גם 116 הופעות במדי נבחרת אורוגוואי אומרות הכל. עכשיו, כאשר יובנטוס מלקקת את פצעי התוצאה הקשה, היא צריכה לחשוב איך בכלל פורצים את החומה, שבמרכזה הוא ניצב. גודין מתייחס לכל משחק כאל גמר גביע העולם. זו מעלתו הגדולה. משום כך הוא נכס של ממש. והכי חשוב: הוא מתאים ככפפה-ליד, לרוח מאמנו, דייגו סימאונה.
ומגודין למאור בוזגלו שהורחק אתמול על ידי בית-הדין משלושה משחקים.
בכל קבוצת ילדים בני 8 או 10, מלמדים אותם שהשופט הוא מחוץ לתחום. "השופט שורק, ותפקידכם לשחק", כך מסבירים להם את האלף-בית של הכדורגל. אבל עובדה היא שבדופק גבוה, גם אצל השחקנים המנוסים ביותר בעולם, סערת רגשות יוצאת לעיתים מכלל שליטה.
לו יכול היה בוזגלו להחזיר את הגלגל לאחור, הוא כמובן היה רץ בשמחה לעשות זאת. עכשיו להחמיץ שלושה משחקים בגלל מילה שאמר, ושהוא מצטער עליה, זהו עונש שכנראה מאור לא ציפה לו. זהו גם לקח לכל שחקן להתרכז במשחק עצמו, לשכוח מהשופט, ולדעת לנשוך את השפתיים כשמתרגזים.