בדיוק היום לפני 30 שנה, ב־16 באפריל 1989, קיימה נבחרת הכדורגל של ישראל את אחד ממשחקיה הדרמטיים והחשובים ביותר. היריבה הייתה נבחרת אוסטרליה, במפגש שנערך בסידני במסגרת מוקדמות גביע העולם.
ישראל הייתה זקוקה לתיקו כדי להתקדם לשלב הבא: דו־קרב מול קולומביה על הכרטיס למונדיאל איטליה 1990. את הנבחרת שלנו הדריך אז צוות של שני מאמנים: יצחק שניאור ויעקב גרונדמן.
המתח בבית המלון בסידני הגיע לשיאו ביומיים שקדמו למשחק, שכן אוסטרליה הייתה יריבה מרה וקשה של ישראל. אבל עם זאת הייתה גם תחושה שהמשימה היא בהישג יד. ההרכב שפתח כלל את בוני גינצבורג, אבי כהן הירושלמי, ירון פרסלני, ניר אלון, יהודה עמר, אפרים דוידי, ניר קלינגר, משה סיני, שלום תקווה, רוני רוזנטל ואלי אוחנה.
בדקה ה־40 הגיע הרגע הגדול: אלי אוחנה, בקור רוח, הבקיע שער במבצע אישי מרהיב וקבע 0:1 לזכות הנבחרת.
שידור הטלוויזיה של המשחק על ידי ניסים קיוויתי
מכיוון שתוצאת תיקו הספיקה כדי לעלות שלב, חשנו באיצטדיון הגדול והמפואר שהנבחרת לא תפסיד. אומנם האוסטרלי טרימבולי השווה בדקה ה־88, אבל בשתי הדקות שנותרו עד לסיום נשמר השיוויון. שניאור וגרונדמן הספיקו לשתף כמחליפים גם את איתן אהרוני ואת ניר לוין. כשנשמעה שריקת הסיום, אפילו אני בשידור הרדיו נשמתי לרווחה. אכן, הושגה המטרה.
קשה לתאר במילים את השמחה הגדולה והבלתי נגמרת באוטובוס שעשה את דרכו מהאיצטדיון בחזרה לבית המלון. תחושה של אושר והתרוממות הרוח. אלה תמונות שאי אפשר לשכוח, וזה קרה כאמור ב־16 באפריל 1989, היום לפני 30 שנה.
למונדיאל 1990 נבחרת ישראל לא הגיעה, אבל זה כבר סיפור אחר.