ארון ראמזי, שחקנה החדש של יובנטוס, אמר אתמול לעיתונאים שתקוותו הגדולה היא להמשיך בדרכו של כדורגלן העבר הגדול של הקבוצה ג'ון צ'ארלס. ראמזי הוולשי, שהגיע מארסנל ליובה בהעברה חופשית, התייחס לא סתם לבן ארצו, שכן מדובר באגדת כדורגל לא רק בוולס, אלא גם ביובנטוס, שאת מדיה לבש מ-1957 ועד 1962. בפרק זמן זה זכה עימה בשלוש אליפויות איטליה והבקיע למענה 108 שערים.
שניים היו כינויו: 'הנסיך מוולס' ו'הענק העדין', שכן התנשא לגובה של 1.88, ונזהר שלא לפצוע את השומרים עליו. שיחק כחלוץ מרכזי וגם בעמדת הבלם, והצטיין בשני התפקידים.
כשהגיע צ'ארלס לטורינו הוא שיתף פעולה בהתקפתה של יובנטוס עם שני כדורגלנים גדולים, בוניפרטי וסיבורי, שאמר לו: "אני אייצר עבורך את המצבים הנוחים – אתה תבקיע, ולשנינו הדבר ישתלם". כך גם היה. ג'ון צ'ארלס הוא אף מראשוני השחקנים שנבחר להיכל התהילה של הכדורגל העולמי.
וישנה כמובן הזווית הישראלית: ב-5 בפברואר 1958 אירחה נבחרת וולס את ישראל, וגברה עליה 0:2, במסגרת משחקי קדם גביע העולם. השוער שלנו, יעקב חודורוב, היה הטוב ביותר במשחק באיצטדיון בקרדיף, וניהל קרבות אוויר מרובים עם חלוצי היריבה והכדורים שהוגבהו לרחבה. באחד מהם פגעה בראשו של חודורוב דווקא ידו של ג'ון צ'ארלס. אפו נשבר, ואולם השוער הישראלי המשיך לשחק עד לשריקת הסיום, בהיותו מטושטש, ואז ספג את שני שערי החובה.
חודורוב התעורר רק בבית החולים בקרדיף, ובין מבקריו שם היה החלוץ הוולשי, שהתנצל על הפגיעה הבלתי מכוונת. שנים לאחר מכן, כאשר עמוס אטינגר הקליט בטלוויזיה את התוכנית "חיים שכאלה", על שוערנו האגדי, הגיע אליה צ'ארלס כאורח הכבוד.
הנה כי כן, התחלנו בוולשי ראמזי, וכמו בשירו של אריק איינשטיין, סיימנו בחודורוב.
צ'ארלס וחודורוב // צילומים: Central Press/Hulton Archive/Getty Images, יעקב סער/לע"מ