למה זה קורה לנו?
לנבחרת הכדורגל שלנו לא הספיק יתרון 1:2 בסלובניה • דני דבורין קובע: ההפסד 3:2 הוא מהמתסכלים שידעה ישראל
ההפסד בתוצאה 3:2, שנחלה אמש (ב') נבחרת הכדורגל של ישראל, הוא מן המאכזבים והמתסכלים הזכורים לי, שכן לכאורה היא עשתה משך דקות לא מעטות את שני הדברים הנכונים: מחיקת פיגור 1:0 ויצירת יתרון של 1:2, במהלך המחצית השנייה. ואולם, אז שוב התברר שברגע האמת תש כוח עמידתה, וסלובניה הבקיעה פעמיים, כולל שער ניצחון בדקה ה־90.
ביום שבו הגיעו לארץ וילי רוטנשטיינר והמאמן אנדי הרצוג, עלתה התקווה שהשניים יחוללו את ה'נס', וישראל לא רק תיראה טוב יותר, אלא בעיקר תדע לצבור נקודות משמעותיות.
בינתיים, הנבחרת צברה רק נקודה אחת משני משחקיה האחרונים במוקדמות אליפות אירופה, ועם כל הכבוד לדקות הלא מעטות שבהן היטיבה לשחק - בספורט תמיד ישנה השורה האחרונה. כמה חבל שהיא מסכמת לא את המסירות והשליטה במגרש, אלא את השערים.
אבל, למה זה קורה לנו? זו באמת שאלת מיליון הדולר, והיא נשאלת כבר משך דורות רבים. את התשובה צריך כנראה לחפש לא רק בנבחרות הבוגרים שהיו לנו, אלא אי שם בתחתית הפירמידה, שם ספגה אתמול נבחרת הנערים של ישראל הפסד 8:1 מגרמניה. אולי עכשיו הרצוג יתחיל לקלוט לאן הוא הגיע.
ואם לשוב למשחק בסלובניה, הרי שוב התבררה חשיבותו של ערן זהבי, שהבקיע את שער היתרון הזמני, לאחר שביבראס נאתכו השווה ל־1:1. איני יודע כיצד הייתה ישראל מסתדרת בלעדיו בכל הנוגע לכיבוש שערים מאז תחילת המוקדמות. השוער שלנו, אופיר מרציאנו, מנע לפחות שני שערים, ובכך אף נמנעה תבוסה במשחק החוץ.
אומרים שהטבלה אינה משקרת, בטח לא לאחר שנערכו 6 מתוך 10 מחזורים. לכן, המקום שבו מצויה היום ישראל, חוסך מאיתנו עוד הסברים ותירוצים.
