כך שומרים על רשת נקיה
המסקנה של דני דבורין היא שפיק ברכיים פוקד העונה את כל הקבוצות בבואן למשחק מול הצהובים
התופעה המדהימה ביותר, בצאת ליגת הכדורגל להפסקה ממושכת, היא בכך שמכבי תל-אביב סיימה את עשרת המחזורים הראשונים מבלי לספוג שער. אף אחד אינו מופתע מהעובדה שאלופת העונה שעברה דוהרת לזכייה נוספת בכתר, ואולם שמירה על שער נקי משך 900 דקות רצופות מפתיחת הליגה, היא באמת יוצאת דופן, בוודאי בליגה הבכירה שלנו.
אז מה באמת קורה במשחקיה של מכבי? בראש ובראשונה היא מביאה עמה למגרשים את מה שניתן לכנות כוח הרתעה. שכן, מעבר למשחק ההגנה שלה, אי אפשר להתעלם מחולשת ההתקפות של יריבותיה. אלא שחולשת ההתקפות נובעת מפיק הברכיים שהן סובלות בעימות ישיר עם הצהובים. משחק מול מכבי תל-אביב הוא עבור כל אחת מקבוצות הליגה, בבחינת סיוט של ממש. הן זוכרות כמובן את שליטתה המוחלטת בעונה שעברה, וגם אם הדבר אינו נאמר בקולי קולות, תחושתי היא שכל אחת מהן מסמנת מיפגש מול מכבי תל-אביב, כמשחק אבוד. זה בדיוק פיק הברכיים שעליו אני מדבר.
ייצור כוח ההרתעה נובע ממעמדה של הקבוצה משך שנים רבות, מהישגיה הגדולים ומאיכותם של שחקניה. להפועל באר-שבע, למרות שזכתה 5 פעמים באליפות ישראל, ו- 3 מהן ברציפות, אין את כוח ההרתעה הזה. כוח כזה היה בעבר למכבי חיפה, אבל לא היום.
ואם לשוב למכבי תל-אביב, הרי ממשחק למשחק, ומניצחון לניצחון, היא ממש מצטיירת בעיני כולן, כענק מפחיד שאי אפשר להזיזו מהמקום. זו כמובן מחמאה גדולה מאד למכבי, שלא סתם משקיפה מלמעלה על הטבלה, בחיוך של שביעות רצון. היא הרוויחה את זה ביושר.
