מוסרים טובים - נכס לכל קבוצה
סיפורו של השחקן נילס לידהולם כמשל • דני דבורין מוסר למאמנים: בחרו את השחקנים לפי דיוק המסירה
מאמני כדורגל מדגישים לשחקנים את חשיבותה של המסירה המדויקת "כי כל עוד הכדור נמצא ברגלינו, לא נספוג שער". נזכרתי בכך בעקבות איבודי הכדור המרובים שהיו שלשום בערב (א') להפועל באר שבע במשחקה עם הפועל כפר סבא.
אמנם תוצאת הסיום הייתה 0:0, אבל כאשר מאבדים כדורים רבים במסירות גרועות, או בכידרורים מיותרים, גם אי אפשר לכבוש שער!
ובכלל, שחקן כדורגל נמדד בין השאר, ביכולתו למסור כדור מדויק. אולי מיותר לומר שכל כדור ההולך לאיבוד עלול להפוך להתקפת נגד מסוכנת. אבל מתברר ששחקני באר שבע צריכים לשנן בעל פה את מה שחייב להיות ברור מאליו.
לכאורה, מסירה לעבר שחקן הינה פעולה פשוטה לביצוע. היא מיסודותיה של הטכניקה הבסיסית. ובכל זאת, עובדה היא, ולא מדובר רק בהפועל באר שבע, שבכל משחק ומשחק כדורים רבים אינם מגיעים לכתובת שאליה נועדו. בראש ובראשונה, כמובן, מפני שישנם כדורגלני הקבוצה היריבה, שמטרתם להגיע ראשונים לכדור. מכאן, נובע פעמים רבות הקושי למסירה מדויקת. לכן מוסרים טובים הינם נכס לכל קבוצה. טוב יעשו מאמני הכדורגל אם יעמידו בראש סדר העדיפויות בחירת שחקנים על פי המספר הגבוה של מסירות מדויקות. ואין הכוונה למסירות רוחב, בין בלם לבלם.
שנתיים שלא איבד כדור. נילס לידהולם במדי מילאן, 1958 // צילום: STAFF/AFP via Getty Images
ומכיוון שהפעם בחרתי להתייחס לנושא חשוב זה, אסיים בנילס לידהולם, שהיה כדורגלן נבחרת שבדיה וקבוצת מילאן. גם אם הוא מוכר פחות, מדובר בקשר מושלם, מענקי שנות ה־50. משך שנתיים רצופות לא איבד אפילו כדור אחד. לכן כאשר מסירה אחת שלו לא הגיעה ליעדה, קמו אוהדי מילאן על רגליהם, והריעו לו בהתלהבות.
לידהולם גם הבקיע את שער היתרון של נבחרת שבדיה, 0:1 מול ברזיל, בגמר גביע העולם של 1958, שבו ניצחה ברזיל בתוצאה 2:5, אולם זהו כבר סיפור להזדמנות אחרת.
