"הייתי מתמגנת ומרגישה כאילו אין לי אוויר"
ריקי בן דוד, אחות במחלקת קורונה טיפול נמרץ, סיפרה על ההתמודדות עם משבר קורונה: "אני רואה דברים שלא חוויתי אף פעם"
מדדי התחלואה בקורונה ממשיכים להיות גבוהים, ולאור המצב צפויה הממשלה להתכנס היום (א') ולדון בהארכת הסגר. על פי נתוני משרד הבריאות במהלך סוף השבוע האחרון נפטרו 52 חולי קורונה, ומספר המתים מתחילת המגפה עומד על 4,738. הבוקר הקדישו גולן יוכפז וענת דוידוב את השעה הראשונה של התוכנית לצוותים הרפואיים שסיפרו על העומס בבתי החולים. ריקי בן דוד, אחות במחלקת קורונה טיפול נמרץ בנהריה, סיפרה על הקשיים בהתמודדות עם משבר קורונה.
ריקי בן דוד סיפרה על העומס במחלקות הקורונה בבתי החולים, ועל השינויים שחלו לאורך התקופה בה מתמודדים הצוותים הרפואיים עם התחלואה בנגיף. היא ציינה כי משמרת אורכת 8 שעות, ומתחילה בהתמגנות וקבלת מידע על המאושפזים. "משמרת בלתי צפויה, אתה לא יודע מה צפוי לך. לוקח 7 דקות להתמגן, אפילו פחות", אמרה. "זה דבר קשה מאוד, אני זוכרת שהייתי מתמגנת ונכנסת ואני מרגישה כאילו אין לי אוויר. אבל כמו פסיכולוג אני אומרת לעצמי 'תירגעי הכול בסדר, את נושמת טוב, תמשיכי הלאה' ומסיחה את דעתי על ידי זה שאני ניגשת למטופל, מדברת איתו", הוסיפה.
בן דוד סיפרה כי לרוב המטופלים לא מזהים אותה תחת המיגון הכבד, ולכן היא מקפידה להציג עצמה בפני כל מטופל. על מצבם של המטופלים, אמרה: "המטופלים זקוקים להרבה יותר מגע, אתה בא אליהם ומדבר איתם, מלטף אותם ומרגיש את הרווחה שיש להם. הם כל הזמן אומרים 'נו מה אתה אומר? יהיה בסדר? אני אצא מזה? יהיה לי טוב?' אתה כל הזמן יושב ומעודד אותם, לעודד זה מאוד חשוב ולדבר איתם. הם מסכנים כי הם לא יודעים מה לעשות. במצב הזה שקשה להם לנשום אתה רואה את חוסר האונים, זה משהו שמשגע, פשוט משגע. או שאתה יושב לידם ואתה מדבר איתם או שאתה מחזיק את היד ואומר 'יהיה בסדר' ומלטף אותם, זו הדרך היחידה".
מאז פרץ נגיף קורונה אל חיינו חל שינוי בעבודתם של הצוותים הרפואיים אל מול המטופלים, כך סיפרה בן דוד: "עכשיו אנחנו מרגישים יותר פתוחים, נכנסים יותר, מדברים יותר. בגל הקודם בהתחלה אנחנו פחדנו, גם על עצמנו וגם לא ידענו איך מגיבים. עכשיו זה הרבה יותר זורם. לא קיבלנו שום הדרכה מהבחינה הזאת. קיבלנו הדרכה להתמגן אבל נפשית לא. אחרי תקופה מסוימת עשו לנו פעם אחת שיחה עם עובדת סוציאלית, שכל אחד יביע את הרגשות שלו וייפתח. זו הייתה שיחה שבעצם אתה דיברת על כל החששות שלך, על התחושות שלך, על מראות הזוועה שראית כי אנחנו סוחבים איתנו הביתה דברים. אני רואה דברים שלא חוויתי אף פעם. לרוב אנחנו מדברים בינינו, בין הצוות. ככה אנחנו פותחים, מדברים ואז אתה משחרר מעצמך".
והדגישה: "לא שמעתי אף אחד במשך התקופה הזאת שאמר 'אני לא רוצה להיכנס או לטפל בחולים האלה' – לא היה דבר כזה". באשר לנתוני התחלואה בקרב הצוות הרפואי בטיפול נמרץ בית החולים בנהריה, אמרה בן דוד: "לרוב האנשים שנדבקו מהצוות זה לא מתוך המחלקה אלא מהחברה בחוץ".
"אין שום הבנה לאנשים"
בהמשך, התייחסה להיענות הציבור לקיים את הנחיות הממשלה ומשרד הבריאות, ואמרה: "אנשים לא מבינים את המשמעות של סגר, כי כשאני שומעת סגר ואני נוסעת לעבודה והכביש עמוס מבחינתי זה לא סגר. אין שום הבנה לאנשים. אנשים ממשיכים בחיים הרגילים שלהם ולא מבינים את זה. פעם אחת עשיתי שיחה עם משפחה שבאה לראות מטופל והוא אמר – 'אני בעצמי לא הבנתי מה זה עד שזה לא תקף את הבית שלי. ברגע שתקף את הבית שלי ובאתי לראות את אבא שלי פה אז אני מבין את המשמעות'".
לסיום, סיפרה בן דוד על אירוע משמח שהתרחש במחלקה לפני מספר ימים: "היה מטופל שהגיע נושם עצמאית והתחיל להתקשות בנשימה בן 60. חובר למכשיר, לאט־לאט מצבו התדרדר ובאתי למחרת ללילה השני ואמרו לי שצוות איכילוב מגיע לקחת אותו לאקמו. זה כאילו קיבלתי מיליון דולר, כאילו הרווחתי משהו כי הבנתי שהוא הולך לשרוד בעצם. זה בן 60 ללא מחלות רקע ואמרתי 'איזה כיף לשמוע' כי כבר היו לנו חולים כאלה שהשתחררו הביתה, והיה כיף לשמוע את זה".
עריכה: עופרי גליכמן
