בוסטון נראתה כצל של עצמה
וושינגטון עם דני אבדיה ניצחה בקלות את הסלטיקס • ודני דבורין? הוא לא האמין למראה עיניו
שלשום בערב (א') ראיתי את משחק הכדורסל שבו גברה וושינגטון על בוסטון בתוצאה 91:104 - ולא האמנתי למראה עיניי: בוסטון סלטיקס, שאהדתי מנעורי, נראתה צל של אותו מועדון מפואר שזכה 17 פעמים באליפות האן.בי.איי.
וושינגטון הייתה בעלת המאזן הגרוע ביותר במזרח, אבל את הסלטיקס היא ניצחה ממש בקלות מפתיעה. כבר בדקותיו הראשונות של המשחק ביניהן, התקשו כדורסלני בוסטון לקלוע, והם לא נראו כקבוצת אן.בי.איי. לכן גם אין כל פלא בכך שוושינגטון, עם דני אבדיה, זכתה בניצחון קל וצודק.
לא פעם ולא פעמיים קבוצות גדולות, בכל ענפי הספורט, יורדות מגדולתן. התופעה מוכרת ואתן 3 דוגמאות דווקא מתחום הכדורגל. נוטינגהאם פורסט הייתה פעמיים אלופת אירופה. היום היא משחקת בליגה האנגלית השנייה. גם המבורג הגרמנית הייתה אלופת אירופה, ועתה היא ברשימת קבוצות הבונדס ליגה השנייה. הפועל פתח-תקווה, היחידה בישראל שזכתה 5 פעמים ברציפות באליפות, מצויה אצלנו בתחתית הליגה השנייה.
ואם לחזור לבוסטון ולכדורסל, אינני מרחיק לכת עד לימיו הגדולים של ביל ראסל. אפילו שנים אחר כך איזו הנאה הייתה לראות את משחקיה הגדולים בתקופתם של לארי ברד, קווין מקהיל ורוברט פאריש, שיצרו את הקו הקידמי הנחשב לטוב ביותר בתולדות הכדורסל.
בספטמבר האחרון נדמה היה שבוסטון בעיצומה של פריחה, שכן עלה בידיה להגיע עד לגמר המזרח, שבו הפסידה 4-2 למיאמי. פחות מחצי שנה חלפה מאז, ואם הסלטיקס של העונה הם ברמה שהפגינו לפני יומיים, בהפסד לוושינגטון (ואני מקווה שלא), חלום האליפות נראה באמת כלא יותר מחלום.
געגועים ללארי בירד // צילום ארכיון: Tim DeFrisco/Getty Images
