מבחנה האמיתי של איטליה יתחיל רק עכשיו
דני דבורין: הניצחונות ב־3 משחקיה הראשונים ביורו הם רק ההתחלה - משימתה הבאה כבר תהיה קשה פי כמה
9 נקודות מ־9 אפשריות, זהו מאזנה המושלם של איטליה בשלב הבתים של אליפות אירופה בכדורגל. כאשר מצרפים נתון זה לעובדה שנבחרתה השלימה 30 משחקים בין־ארציים ללא הפסד, טבעי שאיטליה הופכת מועמדת לגיטימית להרחיק לכת.
אבל שלב הנוק־אאוט הוא כבר סיפור אחר, ולכן דווקא עכשיו חובה עליה להראות מאיזה חומר היא קורצה.
אני זוכר את נבחרת איטליה ממשחקי גביע העולם ב־1982, בספרד, בהם הוכתרה לאלופת העולם. זוכר משום שב־3 משחקיה הראשונים לא עלה ברגליה לנצח אפילו פעם אחת. היא סיימה אותם בתוצאות תיקו - 0:0 עם פולין, 1:1 עם פרו, ו־1:1 עם קמרון - רק בזכות הפרש שערים כללי של 2:2, מול הפרש שערים קמרוני של 1:1, הבטיחה את עלייתה לסיבוב השני של המשחקים. אז התברר שהדבר לא מנע ממנה, כאילו לפתע, השתפרות קיצונית, שכללה, בין היתר, ניצחון 2:3 על ברזיל הגדולה, שבשורותיה שיחקו סוקרטס ופאלקאו.
איטליה חוגגת. האם היא תחגוג גם עם הגביע? // צילום: Claudio Villa/Getty Images
ועוד דבר: אם הנבחרת העכשווית בנויה על חיבור של שחקנים מקבוצות רבות, הרי ב־1982 היה זה שלד איתן וקבוע של כוכבי יובנטוס, ובראשם החלוץ המרכזי פאולו רוסי, שסיים את הטורניר כמלך השערים.
נבחרת איטליה הגיעה לגמר, וגברה בו 1:3 על גרמניה המערבית. בכך הפכה לאלופת עולם שלא הצליחה לנצח את יריבותיה הראשונות בטורניר.
המסקנה פשוטה: בדיוק כפי שפתיחה מדאיגה ומהוססת עשויה להפוך בהמשך להישג ענק, כך אף אין בניצחונותיה היום ביורו, כדי להבטיח לה בסיום את הכתר.
אני משוכנע שהאיטלקים עצמם מודעים לכך. מבחנם הקרוב הוא המבחן האמיתי. מסקרן מאוד אם יעמדו בו בהצלחה.
