השבוע המליצה פרופ' נורית גרץ ספרה של כלת פרס ישראל הסופרת נורית זרחי 'בדידות או' בהוצאת 'אפיק': "זו ביוגרפיה של בדידות של דמויות אמיתיות ושל דמויות בדיוניות. יש בו קטעים של ביוגרפיה שלה וקטעים שבהם מדברות דמויות ספרותיות שזרחי מקימה לתחייה מ'סיפור פשוט', 'שבועת אמונים' ו'המלך ליר'". רבקה אמרה שהספר הוא הגותי-פואטי והוסיפה שכאשר נשאלה זרחי "בדידות או מה?" היא השיבה "בדידות או העולם", ואכן הספר, שמחולק ל-3 חיבורים קצרים ושונים זה מזה, שואב רבות מעולמה של זרחי, שגדלה בקיבוץ והתייתמה מאביה בגיל צעיר.
אחד החיבורים בספר נקרא 'פהוק או שיעול', משום שכמו הבדידות הם שלושתם דברים שלא ניתן להעלים ורבקה הביאה ציטוט מתוכו: "במאה ה-18 היו מנדים אותי לו הודיתי בזה, הנימוסים הטובים לא התירו. המלך היה עושה את צרכיו בנוכחות השרים אבל בדידות הייתה עניין יותר אינטימי, מוכחש או לא קיים".
על כך הוסיפה פרופ' גרץ: "גם כשהייתה זרחי ילדה קטנה, שגדלה בקיבוץ, זה לא היה נושא מוכר וראוי. וגם היתמות מאביה שמת בילדותה הובילו לכך שהיו לה חיים פרטיים לא משמחים והיא הייתה מאוד בודדה. בהמשך היא גם מדברת על הבדידות בזקנה ומתייחסת לכך שאביה לא היה שם לחנך אותה ואומרת 'מישהו חייב ללמד אותי איך למות'".