המחיר ששילמה יובנטוס
שוערה איבד כדור שהיה ברגליו, משום שעם כל הכבוד, הוא אינו מיומן לשליטה בו, בדומה לחבריו במגרש • דני דבורין מציע: אל תרבו למסור לשוער
וויצ'ך שצ'סני, שוערה של יובנטוס, לא ישכח לעולם את שער השוויון שספג שלשום (א') מקבוצת אודינזה, במחזור הפתיחה של הליגה האיטלקית בכדורגל. השוער קיבל מסירה לאחור, וכשהכדור ברגליו, הסתבך, איבד אותו, ואודינזה חטפה, השוותה והשיגה את התיקו המיוחל, 2:2, לאחר שכבר פיגרה בתוצאה 2:0.
מדוע אני מייחד הפעם את הטור לאיבוד הכדור הגורלי? משום שבשנים האחרונות מרבים השוערים לשחק עם הכדור ברגליהם. חבריהם לקבוצה מוסרים להם אותו, במחשבה שהשוער מיומן דיו במשחק הרגל. לכן, מבחינתם, המסירה לעברו נחשבת, כביכול, למסירה בטוחה. אבל מתברר שעם כל הכבוד, שוער אינו מיטיב לשלוט בכדור כפי ששולטים בו 10 שחקני השדה. בעוד רמתם הטכנית גבוהה, הרי תפקידו העיקרי והמרכזי של כל שוער בעולם הוא לטפל בכדור בידיו. זהו האלף-בית הטבעי של האיש, השומר על השער.
השינויים בחוקה, שחלו כבר לפני שנים, ושאחד מהם אוסר על השוער לגעת בכדור בידיו, כשהוא נמסר לעברו על ידי אחד משחקני קבוצתו, הביא לידי כך ששוערים אכן החלו להתאמן בשליטה בכדור באמצעות הרגליים. ואולם, זה עדיין לא עושה אותם לאמני השליטה בכדור. עובדה היא שמאז הובקעו לא מעט שערים,שנבעו מלחץ על השוער כאשר הכדור ברגליו. אחד מהם עלה, כאמור, השבוע, ביוקר רב ליובנטוס, שאיבדה שתי נקודות ליגה.
אז מי האשם? התשובה פשוטה: השוער שלא מיהר להרחיק את הכדור, השחקן שמסר לו אותו, והמאמן, אם אינו דורש משחקניו להימנע מלמסור לשוער כדור שעלול לסכן את השער.
שחקני הגנה, החשים במצוקה,יעשו נכון אם יבעטו בכדור אל החוץ ולא ימסרו אותו לאחור. גם אם בדרך כלל המסירה לאחור אינה מסתיימת בספיגת שער, מספיקה טעות של פעם אחת, בגלל התמהמהות, ביטחון מופרז, או טיפול לקוי בכדור - כדי לחזור הביתה בלי כל הנקודות.
על כך תשאלו את שצ'סני המסכן.
