צילו הענק של פרגוסון
דני דבורין על הקושי לאמן את מנצ'סטר יונייטד, לאחר הצלחותיו הגדולות של 'פרגי'
ב־1966 יצא לאקרנים הסרט 'הטל צל ענק', על אודות חייו של הקולונל דוד מרכוס. מדוע נזכרתי בשמו של הסרט דווקא לאחר שמנצ'סטר יונייטד הודיעה שלשום על פיטוריו של מאמנה, אולה גונאר סולשיאר? נזכרתי, משום שצילו הענק של אלכס פרגוסון, מאמן העבר של יונייטד, עמד לרועץ לכל אלה שקיבלו אחריו את משרת האימון בקבוצה.
כמאמנה הראשי חתום פרגוסון, בין השאר, על זכיית הקבוצה ב־13 אליפויות, שלא לדבר על 2 זכיות בליגת האלופות של אירופה. מאז פרש ב־2013, הספיקה מנצ'סטר למנות לא פחות מ־5 מאמנים: דייוויד מויס, ראיין גיגס, לואי ואן חאל, ז'וזה מוריניו וגונאר סולשיאר. מכיוון שצילו הארוך של 'פרגי' לא נמוג, כל מאמן נמדד בהשוואה לדמותו. אמנם סולשיאר ייזכר לעד כאחד מבניה הטובים של יונייטד, אבל עובדה היא שהצלחתו כשחקן פעיל, לא מילטה אותו מחרב הפיטורים.
כאשר אתה מאמן את השדים האדומים, הדרישות יהיו תמיד לניצחונות ולהישגים גדולים, אחרת - משלמים את המחיר. כל מי שמגיע לתפקיד בוודאי יודע את זה.
את מאמני הכדורגל הטובים והמפורסמים בעולם אנחנו רגילים למצוא בקבוצות הגדולות. שם מצוי כמובן הכסף הגדול, המאפשר רכישה של סופרסטארים. שחקנים ברמה עולמית חייבים מאמן כפיגורה ששמה הולך לפניה, מי שבדרך כלל היה גם כדורגלן מעולה. את ריאל מדריד אימן זינאדין זידאן, והעונה עושה זאת קרלו אנצ'לוטי. עם כניסתם לחדרי ההלבשה, זוכים מאמנים כאלה לריספקט, המעיד על מעמדם בעולם הכדורגל. כשז'וזפ גוארדיולה פותח את פיו, שחקני מנצ'סטר סיטי מקשיבים, מפני שכרטיס הביקור שלו כולל אין ספור הצלחות.
בדיוק למאמן כזה, בעל רזומה מפואר, זקוקה היום מנצ'סטר יונייטד.
