"הסנקציות על רוסיה הן חרב פיפיות"
פרופ' יעקב פרנקל, נגיד בנק ישראל לשעבר וחתן פרס ישראל לכלכלה, הסביר איך משפיעות הסנקציות על הכלכלה בעולם • הדגיש: "העלויות יעלו - אין מנוס"
מלחמת רוסיה־אוקראינה נמשכת ועוד ועוד סנקציות מוטלות על רוסיה. זאת במטרה להשפיע על כלכלת המדינה ועל פוטין היושב בראשה. סביב נושא זה, דנו ענת דוידוב ויעל איילון, עורכת 'איפה הכסף', עם פרופ' יעקב פרנקל, נגיד בנק ישראל לשעבר, חתן פרס ישראל לכלכלה ויו"ר קבינט המומחים הכלכלי של שר האוצר אביגדור ליברמן, אשר פרס את משנתו והביע את דעתו לגבי עליית המיסים בארץ.
"הסנקציות האלו חסרות תקדים בכך שהקצב בו הן הוטלו היה חסר תקדים", הכריז פרופ' פרנקל בפתח השיחה, "המדינות האירופאיות גאות בכך שהן הצליחו להתאחד בצורה משמעותית. יש כאן לא רק מסר כלכלי אלא מסר פוליטי מיוחד במינו. זה לא הצליח לעצור את פוטין וכנראה שגם לא יצליח. סנקציות צריכות להיות לאורך זמן והשעון של המשבר ההומניטרי, ושל המשברים האחרים שנמצאים ברקע, עובד בקצב הרבה יותר מהיר ממה שהשעון של קריסת וההשפעות הכלכליות".
לדבריו, אסור לשכוח שאירופה תלויה מאוד בגז שמגיע מרוסיה. "50 אחוזים מהגז של גרמניה מגיע משם, כנ"ל באיטליה, פולין והאיחוד האירופי באופן כללי מאוד תלוי. הסנקציות הן חרב פיפיות, מצד אחד זה משפיע באופן ישיר על רוסיה ומצד שני משפיע שלילית על הכלכלות של אלו שמטילים את הסנקציות. לכן האיזון הוא מאוד רגיש", אמר.
"הסנקציות כוללות הקפאה טוטאלית של הכנסים של הבנק המרכזי הרוסי"
על השפעת הסנקציות על רוסיה, טען: "ההשפעה שם ממש דרמטית ולא הייתי מתרשם מכל מיני פרופגנדה שבאה מרוסיה ואומרת שזה לא נורא. הרובל קרס, הבורסות הרוסיות סגורות ואי אפשר לבצע שום עסקה בינלאומית. הדבר המשמעותי מאוד שקרה שם זה שהסנקציות כוללות בעצם הקפאה טוטאלית של הנכסים של הבנק המרכזי הרוסי".
"לאחר הפלישה לקארים פוטין בנה לעצמו מאגר מאוד גדול של רזרבות בינלאומיות, קרוב ל־700 מיליארד דולר, שחשב שיאפשרו לו לעבור יום סגריר. הדבר שהוא לא לקח בחשבון זה שהסנקציות יוטלו גם על הרזרבות של הבנק המרכזי שעכשיו אין לבנק גישה לאותן רזרבות וזה דבר דרמטי. אני לא מאמין שפוטין לקח בחשבון שהבידוד יהיה כה משמעותי", הוסיף פרופ' פרנקל.
"כל השאלה היא מי ישלם עבור העלויות שהמשק הישראלי יצטרך לשאת"
בהמשך השיחה, תהו דוידוב ואיילון האם אנחנו, בישראל, צריכים לחשוש המנזקים המיידים ומתי תורגש הפגיעה. פרופ' פרנקל השיב כי "כבר רואים עלייה בעלויות הייצור. בל נשכח שהם יצרנים מרכזיים בתחום המתכות, דברים שמהווים חומרי גלם מאוד חשובים בתעשיות השונות. זה גם ישפיע על שרשרת האספקה ויעכב ייצור של מספר קווים וגם יעלה את העלויות. הדברים האלו ברורים וכמובן יחד עם עליית מחירי הדלק בעולם גם עליות השינוע יעלו".
בתגובה לאמירתיו, נשאל פרופ' פרנקל האם הוא ממליץ על הפחתה במיסים. "אנחנו צריכים להסתכל על הנושא הזה באופן רחב", הסביר, ופירט: "דבר אחד ברור, העלויות למשק הישראלי, בעיקר של הדברים שאנחנו מייבאים, יעלו - אין מנוס. אין דרך שממשלה כלשהי יכולה או צריכה לנטרל לחלוטין תופעות שמשפיעות עלינו כפי שהן משפיעות לכל העולם. צריך לבוא ולשאול אם מקלים בדבר אחד אז במה מחמירים? כל השאלה היא מי ישלם עבור העלויות שהמשק הישראלי יצטרך לשאת, וכמובן שזה המשק הישראלי".
"כל דבר שנעשה עולה, ואם זה עולה צריך למצוא דרך לממן אותו. המשק הישראלי יחסית למדינות אירופה נמצא היום במצב הרבה יותר טוב או פחות גרוע, אנחנו תלויים פחות במה שקורה. עם זאת, אין כל ספק שמחירי החיטה עולים וזה יעלה את כל הדברים שמשתמשים בחיטה. כפי שאמרתי - אנחנו תלויים הרבה פחות", ציין.
"האינפלציה בארה"ב עלתה - הגיע הזמן להעלות ריבית"
על החלטת הבנק האמריקאי בנוגע לגובה הריבית, הדגיש: "האינפלציה בארה"ב עלתה מאוד ובשנה האחרונה היא הגיעה לסביבות 8 אחוזים. מספרים שארה"ב לא ראתה מזה 50־40 שנה, תקופה ענקית, ולכן אין כל ספק שהגיע הזמן עכשיו לאור העלייה להעלות ריבית. הייתה שאלה עד לפני זמן לא רב, עד תחילת המלחמה והפלישה הרוסית, האם הנגיד האמריקאי צריך להעלות בבת אחת בחצי אחוז או ברבע אחוז, לא הייתה בכלל שאלה האם צריך להעלות. באנגליה הריבית כבר עלתה".
"דעתי היא שלא יהיה מנוס בארה"ב מהעלאת הריבית, היא לא תהיה בחצי אחוז אלא רק ברבע אחוז", העריך, והתייחס לריביות בארץ: "הריבית הריאלית בישראל היא שלילית, זה ידוע. לכן הלחצים פחותים בהשוואה למדינות הללו, עם זאת בנק ישראל הוא חלק מהכלכלה העולמית ולכן הוא לא יוכל להתעלם מהעובדה שבכל העולם מעלים ריביות. אני מניח שבנק ישראל יסתכל על הנושא הזה ויגיע למסקנות הנכונות".
"צריכים לשאול את עצמנו איך יוצרים תוצר יותר גדול ולא איך מחלקים"
לדבריו, "אנחנו צריכים לצאת מהתפיסה שכל מה שקורה בכלכלה זה כיסאות מוזיקליים, לקחת מאחד ולתת לשני. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כדי לתת לשני בלי לקחת מהאחד, איך מגדילים את העוגה, איך מעלים את הפריון ואיך יוצרים תוצר יותר גדול ולא רק איך מחלקים אותו. זה אומר תחרותיות, הון אנושי, חינוך וכל הדברים האלו שלוקחים זמן ליצור אבל שיעור התשואה שלהם מאוד גבוה. חייבים לצאת מהתפיסה של כיסאות מוזיקאליים ולעבור לתפיסה של גידול הצמיחה והרחבת המקורות. אז יהיה אפשר לתת לכולם יותר".
עריכה: שני רומנו
