העצה הכי טובה שאני יכול להעניק לשוער נבחרת ישראל, אופיר מרציאנו, היא לחשוב על כך ששוער הכדורגל הטוב בעולם, טיבו קורטואה, ספג 4 שערים במדיה של ריאל מדריד, ביום שבו אופיר עצמו ספג 3, כשוערה של פיינורד רוטרדאם.
נאמר לא פעם ש"צרת רבים היא חצי נחמה", אבל זו לא כוונתי במקרה המדובר. אני גם לא משווה בין שני השוערים. אני רק רוצה לומר לאופיר שהביקורת שהוטחה בו על ידי מאמנו היא חלק מהחיים. הביקורת הפומבית הייתה מיותרת, ומאמן חכם היה נמנע ממנה ועושה זאת רק בשיחה אישית עם השוער. כך יש לנהוג. כאשר מרציאנו יסייע לפיינורד רוטרדם לנצח בליגה ההולנדית, במשחקיה הבאים, הוא כבר יזכה למחמאות מקיר לקיר.
גדולתו של ספורטאי היא לאסוף עצמו, ממשחק חלש, להבין היכן שגה, ולשוב למגרש בטוח ביכולתו להציג משחק משובח. אופיר, הרם ראש, ובעיקר, הפגן ביטחון כלפי חוץ, כי מחר שוב תזרח השמש. אני משוכנע שקורטואה, למשל, כבר חושב חיובי על המשחק הבא המחכה לו.
לפני ימים לא רבים, רשם הכדורסלן הישראלי, דני אבדיה, כמה משחקי נפל במדי קבוצתו וושינגטון, באן.ב.איי. העיתונות לא חסה עליו, אבל דני הצעיר התעלם כנראה מהביקורת הקשה שהוטחה בו, וכאילו לפתע פתאום מצא את הדרך אל הסל, והפך להיות מגיבוריה של וושינגטון.
זו דוגמא לאיך מתגברים על תקופה רעה. זה מה שהופך ספורטאי להיות מהטובים בתחומו. אני מודע לכך ששוער הוא סיפור מיוחד, בהשוואה לחבריו האחרים בקבוצה, או בנבחרת. לכן נכונה האמרה ששוער שווה חצי קבוצה, ומכאן גם אחריותו יוצאת הדופן. אפילו גדולי השוערים בעולם ספגו שערים באשמתם, אבל הם נותרו גדולים בזכות יכולתם להתגבר במהירות על משחק חלש או גרוע.
כך צריך לעשות גם אופיר מרציאנו, כבר במשחקה הקרוב של ישראל נגד נבחרת גרמניה. במאבק מול מי שטוענת לזכייה בגביע העולם, סיכוייה של ישראל נמוכים מאוד, ואני זוכר שראיתי מקרוב ושידרתי את השביעייה שספגה נבחרתנו לפני 20 שנה, בהפסדה 7:1 בגרמניה. גם אם נפסיד מולה במוצאי שבת (וכולי תקווה שלא), נקווה שעל אופיר מרציאנו יאמרו ש"הרבה בזכותו היא לא ספגה מפלה מוחצת ומשפילה".
נאחל לו ולחבריו, בהצלחה!