"מולי היה עמק מלא בנגמ"שים - הכול בוער, ומתפוצץ"
פרופ' חזי לוי שהיה הרופא של גדוד הנח"ל בתקרית מטוסי הפנטום במלחמת לבנון ה-1 סיפר: "התרכזתי בטיפול ובקביעת מוות של חברים ששירתי אתם בגדוד"
היום (ה'), לפני 40 שנה, התקיימה מלחמת לבנון הראשונה ותקרית מטוסי הפנטום במהלך מבצע שלום הגליל. אש, שנורתה ממטוסי פנטום ישראלים שתקפו בשוגג כח ישראלי, הובילה לכך שגדוד 931 מחטיבת הנח"ל נפגע קשות. בהפצצה נהרגו 24 לוחמים ועוד כ-140 סבלו מפגיעות בגוף ובנפש. סביב יום ציון זה, ינון מגל ובן כספית שוחחו ב־103fm עם פרופ' חזי לוי, לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות ומי שהיה הרופא של גדוד הנח"ל באותו הזמן, אשר שיחזר את רגעי האימה.
"באותו יום קשה, הייתי הרופא של גדוד של הנח"ל 931, שהתכונן למלחמה הזאת זמן רב, והמלחמה אכן התחילה", סיפר פרופ' לוי בפתח דבריו. "הגדוד נכנס בהרכב של פלוגת מילואים ושלוש פלוגות לוחמות. היינו שנה בתוך לבנון וזאת הייתה משימה של הגדוד לתחזק. האירוע התחיל ביום חמישי לאחר לחימה של ארבעה ימים בהם היה לנו כבר 4 הרוגים. הלכנו בבוקר בשני כוחות לאותו עמק כדי ללכוד חוליות לוחמה של הסורים שהיו שם, וברגע שעצרנו הייתה בריכונת ואז אני מקבל ידיעה שכנראה הפגיזו את השיירה".
הוסיף ושיחזר: "מספרים שקרה משהו, אני אוסף את כל התאג"ד ואנחנו מתחילים לרוץ אחורה, מרחק של סביבות 6־5 ק"מ מאיפה שאנחנו נמצאים. מגיע נגמ"ש ואוסף אותנו, וזו תמונה של תימחק לעולם מעיניי - אני רואה עמק מלא נגמ"שים, משאיות, הכול בוער, הכול מתפוצץ. שטח גדול מאוד, חיילים שכובים לצד הרכבים. נגמ"ש מוריד אותי ליד הגדוד שלי, אני מתחיל לטפל, אני רופא בן שנה, סיימתי סטאז' והלכתי לגדוד וזה הידע שלי, אבל באותו הרגע אני מבין שאין אף אחד אחר. התחלתי לעבוד כמו מטורף, לעשות החייאות וטיפולים, לחלץ אנשים מתוך רכבים בוערים, זאת התמונה הראשונה".
"את הטייסים לא פגשנו, אני יודע מי הם"
בהמשך שיתף פרופ' לוי כי "טיפלתי באנשים רבים, בקשים מאוד טיפלתי באזור השמונה שבעה עד שהגיע מסוק, שגם הוא לא יכול לשהות הרבה זמן על הקרקע. הפצועים מפוזרים בהרבה מקומות, יש גם פצועים של גדודי השריון. זה עמק שלם מלא בנקודות של בעירות של רכבים, נגמ"שים, אנשים שצריך לטפל. אני מתחיל לשלוח אנשים, גם כדי להפעיל אותם, ואנחנו מתחילים לשמוע רק אז על האפשרות שזה מטוסים שלנו. זה לא ידענו, לא ידענו. אנחנו מתחילים להבין כי אומרים, אני פחות מתרכז בזה בזמן הזה אני מתרכז בטיפול ובפינוי ובקביעת מוות של חברים ששירתתי איתם בגדוד ועשינו יחד הרבה דברים, קשה. יש שאומרים שראו שם פצצות מצרר, אלו דברים שיש רק לנו".
"את הטייסים לא פגשנו, אני יודע מי הם. אני יודע גם מי הנווט שהוא טען שזה כוחותינו ושיינטשו. הם נטשו אחרי הפגזה מסיבית של השיירה", אמר, "לימים הייתי מפקד קורס קצינים של רפואה, ובאחד הקורסים הבאנו היסטוריון שעשה תואר על האירוע הזה. הוא ישב והתחיל לספר, ואני לאט לאט חוזר לשם ומתחיל להזיע, וכשהתחלתי לשאול דיי חודרניות אמרתי שאני הייתי הרופא שם".
לסיום, הדגיש פרופ' לוי כי "זה אירוע באמת לא פשוט שהשאיר את חותמו על רבים מאיתנו עד היום והשפיע רבות על בחירת דרכי במקצוע והישארותי בקבע, בדרך שלימדתי וחינכתי. אתה מבין שם ברגעים האלו מה זה רפואה צבאית, רעות, מחויבות לחברים. הרבה דברים נפשיים מלווים אותי עד היום".
עריכה: שני רומנו
