"זו לא הייתה אלימות פיזית, אבל זה יכול היה להגיע למכות"
האחות ולנטינה ומנהלת הסיעוד ויקטוריה סיפרו בכאב על אירועי האלימות המילולית שהן נחשפו אליהם: "אנשים חושבים שככה הם יכולים להשיג דברים"
במהלך התקופה האחרונה, נדמה שעוד ועוד מקרים חמורים של תקיפת צוותים רפואיים עולים אל מעל לפני השטח, תופעה קשה שנראה שהפכה לחלק מהשגרה העגומה של שגרת יומם. רק השבוע הותקפה רופאת משפחה בבאר יעקב על ידי מטופל שהכה אותה בראשה במוט ברזל, ולצדה אנשי רפואה הסופגים קללות, איומים ומכות.
ולנטינה, אחות סיעודית בגבעתיים, סיפרה בכאב על הדאגה שהיא חשה בעקבות המצב. "ביום כזה שכל הצוות בשביתה בנושא האלימות, הרגשתי על עצמי מה זו אלימות מהמטופלים שלנו. אלימות לא פיזית, אך אני חושבת שבעוד כמה שניות זה גם יכול לקרות. תודה לאל לצוות המרפאה שלי שעזרו. יצאתי מהחדר וכל האנשים התנפלו אליי בבת אחת עם צעקות. יצאתי לעזור, בבת אחת, לא הבנתי מה קרה, נפלו עלינו עם צעקות וידיים, נכנסתי לפחד נוראי, זה פעם ראשונה שהיה דבר כזה, לא הבנתי מה קרה".
"אני חושבת שככה המטופלים חושבים שהם יכולים לקבל מה שהם רוצים", הודתה, "אני לא יודעת איך אני חוזרת לעבודה עכשיו כשיכול להיות דבר כזה, זה פחד. אני לא יודעת מה לעשות, זה לפעמים קורה, אך כל פעם זה יותר גרוע, וצריך לעשות משהו או לשנות ולעצור את האנשים הללו".
לשיחה הצטרפה ויקטוריה, מנהלת סיעוד בבני ברק, והגיבה לדברים הקשים. "זה ממש לא חדש, אנו חווים אלימות על בסיס יומיומי כמעט, בעיקר מילולית שהיא אלימות לכל דבר, היא פשוט לא מופיעה בתקשורת. איתה אנו הולכים הביתה, ישנים ומתנהלים עם המשפחה, זה משפיע על השחיקה שלנו. יש כמה דברים שמשפיעים במקרה הזה - מערכת הבריאות קורסת ועובדת על התקנים של שנות ה־90. תוחלת החיים עולה וכך גם המודעות לתהליכי מניעה, אך אין יותר אנשי רפואה ואחיות, אין צוותים, אנחנו עובדים בעומס מטורף".
בסיום, הבהירה: "אנשים חושבים שכך הם יכולים להשיג יותר דברים, הם לא מבינים שזה הפוך, וצריך לעצור את זה. לאף אדם אין זכות לפגוע באדם אחר, ואנחנו בני אדם".
עריכה: מיכל קדוש
