הדרך לחיים
טל לב רם ('מעריב' ו־103fm) שיתף בסיפור האישי של בנו בן ה־13 שסבל ממפרצת מוחית וניצל: "ראינו צורך להעביר מסר על חשיבות הטיפול הרפואי"
בסוף השבוע האחרון, העיתונאי טל לב רם ('מעריב' ו־103fm) חשף כי בנו בן ה־13 עידו סבל ממפרצת מוחית, התמוטט בפתאומיות ולשמחתו, בבית החולים הצליחו להציל אותו. בשיחה עם גולן יוכפז וענת דוידוב ב־103fm, שיחזר לב רם את רגעי האימה שחווה כאב בזמן בנו נמצא בין חיים למוות.
בפתח השיחה, התייחס לב רם להחלטה לפרסם את סיפור משפחתו הפרטי לציבור הרחב: "מההתחלה נדמה לי שזה היה באוויר כי ראינו מעבר לסיפור שלנו צורך שהוא גם להכיר תודה ושידעו את המש חשוב פה באמת ומעבר לזה - להעביר מסר על חשיבות הטיפול הרפואי. על דברים שהם מעבר למה שאנחנו זכינו כי אנחנו זכינו לשעת זהב בחלק מהחיים שלנו כאן במרכז".
עוד שיחזר את הרגעים הראשונים, בהם רעייתו הבינה שמצבו של עידו לא תקין: "אני לא נמצא בבית ומקבל טלפון שלעידו קם בבוקר, שטף -פנים, הכול כרגיל, התלונן על כאב ראש וכאן כבר אישתי מעדכנת שהיא חושבת להזמין לו ניידת והוא מאבד את ההכרה שלו, מה שהתברר בדיעבד כמפרצת בראש שנגרמה כנראה מחבלה כמה ימים לפני זה במשחק כדורסל ואולי עוד כמה דברים בדרך. זה ילד שהוא לא מתלונן, אף פעם לא כואב לו, הוא לא פוחד משום דבר. האמא כנראה חשה את בנה מאוד, אני קראתי לזה אמא לביאה אבל הדקות הראשונות בתוך התפקוד של הבית, ההחלטה להתקשר למוקד, לתת לו את הטיפול הרפואי הבסיסי וגם עצם ההודעה הזו שהיא משאירה ממש באופן מיידי בוואטסאפ שאני רואה אותה. לא יכולתי לתרום שום דבר, היא עדכנה אותי שכואב לו הראש ושהיא בקשר עם מד"א, ו־7 דקות לאחר מכן אני רואה את ההודעה בהודעות של המושב".
למזלם, ביישוב בו הוא ומשפחתו מתגוררים השכנים נתרמו לעזור במהרה, ביניהם גם רופא: "זה לא תחומו הישיר, הוא מזהה אבל בצורה מדהימה שלא מדובר במכת חום, חשבנו שאולי זה מכת חום, פרכוסי חום, הוא מבין שהאישון המורחב זה משהו חריג ואשתו בטלפון נותנת לו אבחנה מדויקת להפליא".
"אני לא רוצה להעליב אף אחד, אבל יום לפני זה היינו באילת והיינו אמורים להישאר עוד לילה ובסוף החלטנו לוותר כי הגדול אמר שמיצינו", ציין, והוסיף: "כשאני אמרתי לרופאים בחדר המיון בטיפול נמרץ שאם היינו נשארים ב אילת אז בגלל עד שזה היה לוקח והיכולות שיש שם לעומת המרכז, לא שיש לי טענות כלפי מישהו שם, יכול להיות שזה היה אחרת. הם הסתכלו עליי כאילו אני זומבי, כמה דקות לכאן ולכאן היו סוגרים את העניין הזה. בסופו של דבר בית חולים שלם הסתער על הילד הזה".
"אם הייתה מחשבה שאולי זה פרכוסי חום - אתה מבין את הריצה סביב המיטה"
בהמשך, ביקש יוכפז לחזור לרגעים הראשונים של האירוע, ולב רם שיתף: "עידו במצב קריטי אנחנו לא מבינים את זה או לא רוצים להבין את זה אבל אני חושב שמי שהבין את פגיעת הראש והוא איש מקצוע הבין את זה, ובמקביל לטיפול בבית שאין הרבה מה לעשות, אותה רופאה כבר אומרת שברגע שיגיעו נט"ן שיעדכנו מיד את בית החולים, אין מה להתברבר. בסופו של דבר נט"ן מגיעים, מגיעים שני אמבולנסים, הם נותנים גם את התרופה הנכונה שמורידה את העומסים והלחצים, מקלה על האישונים, מבצעים גם החייאה של 50־40 דקות שנמשכת באמבולנס".
"אשתך יחד איתו באמבולנס?", שאל יוכפז, ולב רם סיפר כי "כן, אבל בשלב הזה אחרי שהיא עשתה את התפקיד שלה בצורה כהי מופלאה שיכולה להיות היא אומרת שהיא לא רוצה להסתכל אחורה. מבחינתה זה משהו שהוא מעבר. ואז אנחנו מגיעים לבית החולים ומתחיל התהליך. אני מגיע ישר לבית החולים. קודם כל אתה רואה את המיטה. אם הייתה לך מחשבה שאולי זה פרכוסי חום אתה מבין בשנייה. אתה מבין את הסיטואציה, את הריצה סביב המיטה".
על עדכוני הרופאים במהלך המלחמה על חייו של עידו, אמר: "הרגשנו שאנחנו בידיים טובות אבל זה לא משהו שנפתר בשניה, אמרו לנו את האמת, נתנו לנו עדכונים, דיווחים אפילו על דילמות כי בסופו של דבר טיפול כזה בילד לא עובר רק דרך מחלקה אחת, החלטות שלפעמים יש ביניהם שיח וחוסר הסכמה. כולם הגיעו לתוך אותה שעת זהב, מעבר לנתח שהגיע במיוחד יש גם מצנתרים שמחכים לראות אם בכלל נכנסים לתוך האירוע ובסופו של דבר לאחר החלטות או ניסיונות שעשו כדי לייצב את מצבו הוחלט גם לעשות צנתור שהייתה החלטה מאוד נכונה".
"משתפים אותנו כמה שאפשר, יש דברים שאתה לא יכול לתאר במילים. אתה מחכה לדלת שנפתחת. אתה לגמרי מבין שגם אם הייתה מתקבלת החלטה שאולי פחות מתאימה, כי הכול עניין של ניהול סיכונים, אתה לא יודע איך דברים יגמרו. אחד הדברים שהתרשמנו מהם זו אותה השקיפות לתאר לנו את הסיטואציה והדילמה שיש להם", הדגיש.
לדבריו, "אנחנו הרגשנו ביד מאוד בטוחה מההתחלה. בשלב מאוד מוקדם הרשנו שאנחנו מקבלים את הטיפול הכי עוטף, מקצועני, שקוף. העדפנו את האמת. אני מניח שחלק מהדברים שלא היו נדרשים לא שיתפו אותנו. זה סדר גודל של 4 ימים עד שהוא מתעורר, אני מאוד אופטימי ולילך מאוד אופטימית, פה כבר היינו מבחינתו בסיטואציה שהבנו, קרה מה שקרה לנו אבל כל ההסתכלות של כל דבר שהיה או צירופי מקרים, הטיפול הרפואי המסור, אמרנו שזה כמו אור ירוק, הכול ירוק ובזה האמנו. לא התעסקנו במשהו אחר. כל רמזור שהיה צריך לצבוע בירוק היה ירוק, ואתה מאמין בזה. אני מאמין שהאופטימיות הזו גם עוזרת. עידו הוא ילד של מוזיקה, חמישה ימים לפני גם הוא וגם הגדול ניגנו יחד. אנחנו משמעים לו הרבה מוזיקה כי זה עוזר".
"העיניים אומרות הכול"
כמו כן, במהלך השיחה התייחס לב רם לרגעי התעוררות בנו, ואף ציין כי "זה לא כמו הסרטים, גם כאן כדאי שאולי גם הורים ידעו את זה - לכל ילד הקצב שלו. הכינו אותנו לזה. הוא מדבר איתנו מהשלב הראשון בעיניים, שזה מההתחלה, אתה לא יודע למה אתה מתעורר אחרי פגיעה מהסוג הזה, ההתעוררות זה תהליך. הגוף מתרגל להכול מחדש, זו לא התעוררות מלאה. העיניים אומרות הכול".
"עידו באמת בקצב מטאורי, לדעתי זה היה עניין של שבוע. הדבר שלנו היה הכי חשוב שהבנו שהוא איתנו לגמרי, ברגעים הראשונים דווקא כשהוא מתעורר ולא יכול לתקשר, עידו כמו עידו, ברגע שהוא ראה שלנו כואב הוא לקח את היד וליטף אותה, ואז הבנתי שהוא איתנו לגמרי", סיפר.
בסיום השיחה, חזר יוכפז על דבריו של לב רם אשר טען כי מבחינתו הרגע בו עידו התעורר היה חזק יותר מלידתו. לב רם הסביר את אמירתו: "הרבה יותר מהלידה, כי במידה רבה כאתה עובר אירוע כזה, אתה חוזר עם הילד לצרכים הכי בסיסיים שיש. נוצרת אינטימיות, בייחוד בקטע הזה שלי יותר קל אני האבא אז יותר קל לו איתי, אבל אתה חש באופן מואץ את החזרה לחיים, את ההליך שמצרכים בסיסיים, דיבור, תזוזת ידיים, צעד ראשון, אבל הילד כבר לא תינוק, הוא ילד גדול".
"הכי חשוב זה להעמיד את הילדים על הרגליים - קריירה, מקצוע? יחכו"
"זה לא רק הסיפור האישי שלנו, אני חמישה שבועות לא מתעסק עם חדשות בכלל, יש פה בחירות בפתח, אני יכול להתחייב עכשיו שהנושא של טיפול רפואי ושל האנשים בפריפריה הלא רחוקה, תהיה הזכות הבסיסית, הצלת חיים בסיסית, השקעת במשאבים, בכוח אדם. נראה לי שזה המינימום הנדרש, הדבר הכי בסיסי. הכי חשוב זה להעמיד את הילדים על הרגליים, קריירה, מקצוע, יחכו", סיכם.
עריכה: שני רומנו
