המשפטים שמספרים סיפורים
פרופ' למשפטים נילי כהן הוציאה ספר חדש 'משפטים ומילים', שבו ניתן למצוא מקרים משפטיים יוצאי דופן וטרגיים הקשורים בעניינים ספרותיים
נילי כהן, פרופ' למשפטים באוניברסיטת תל אביב, כתבה את הספר 'משפטים ומילים' המסביר את ההשקה בין משפט לספרות. בשיחה עם ורדה רזיאל ז'קונט היא שיתפה במידע על הספר, כשבין היתר סיפרה על דיון משפטי יוצא דופן שעסק בדרישה לגניזת רומן ביכורים, סיפור טרגי שהסתיים בהתאבדות ולמה הצוואה של קפקא לא קוימה?
בספר ישנם מקרים ודוגמאות לקונפליקט של השקה בין המשפט לצדק, או בין החוק היבש לנאורות. אחד מהסיפורים שמוזכרים, מספר על אישה נשואה שצנחה אל מותה יחד עם בתה בבית המלון והשאירה פתקאות עם בקשה שבעלה לא יזכה ליהנות מרכושה.
"זה סיפור טרגי ואני מתייחסת למקרה הזה כאל אולי פסק הדין הדרמטי ביותר במשפט האזרחי. היה ברור שרצונה של האישה הוא שבעלה לא יירש אותה, והכלל המרכזי בדיני צוואות הוא שצריך לקיים את רצון המצווה. זו מהותה של צוואה", הסבירה, והוסיפה: "האישה האומללה השאירה פתקאות בבית מלון, היה ברור שהיא כתבה אותם, הם לא נשאו תאריך וחתימה, ובבית המשפט המחוזי והעליון אמרו 'מקרה איום ונורא, אבל יש חוק שקובע מהי צוואה, וצוואה בלי חתימה ובלי תאריך לא יכולה להיחשב צוואה'".
כהן המשיכה וסיפרה: "זה לא נגמר בזה, כי זה הגיע לדיון נוסף בבית המשפט העליון. לצערנו מי שזכה ברכושה של האישה היה הבעל שהאישה ביקשה למנוע ממנו את הרכוש". עם זאת, ציינה: "בעקבות פסק הדין תוקן החוק, והיום במקרה כזה הייתה נפסקת תוצאה אחרת".
"קפקא פחד לפרסם את היצירות שלו"
בשיחתן הוזכרו צוואות ספרותיות ידועות, כמו צוואתו של קפקא לפיה יצירותיו תשרפנה - שלא קוימה על ידי חברו מקס ברוד, שבכך השאיר יצירות בעלות ערך לתרבות העולמית. כיצד הסביר ברוד את הפרת ההבטחה לקפקא?
"השאלה אם זו צוואה לפי המבחנים הפורמליים, אבל גם אם זו אינה צוואה, זו הייתה בקשה מידיד לידיד", הסבירה פרופ' כהן, והוסיף: "ברוד הכיר במופתיות של יצירתו של קפקא שבאמת אין שנייה לה". לדבריה, ברוד טען כי קפקא לא התכוון שיצירותיו תושמדנה. "'חוץ מזה', אומר ברוד, 'הרבה פעמים הוא התחרט. הוא אמר לי משהו ואחר כך חזר בו, ומעבר לכך ביצירות עלתה גדולה עצומה כזו שאי אפשר היה לקחת אותן מתרבות העולם'", סיפרה.
לאחר מכן, מה קרה עם הצוואה של ברוד? "כתבי היד של קפקא היו אצלו ולמעשה הפכו להיות רכושו. הוא הוריש את כתבי היד הללו למזכירתו ואשת סודו אילזה הופה, וחוץ מהצוואה הוא גם נתן לה אותם במתנה", סיפרה כהן, והוסיפה: "היא נפטרה והורישה את כתבי היד בצוואה ובמתנה לבנות שלה, ובית המשפט אמר 'לא, זה לא עמד במבחן הפורמלי של צוואות וחוק המתנה'". לבסוף, אותם כתבים נשארו בספרייה הלאומית בישראל.
"העידה האישה שטענה שהספר פוגע בפרטיותה"
במהלך השיחה, השתיים גם התייחסו לסיפור הלוהט המופיע בספר של פרופ' כהן אודות דרישה לגניזת רומן ביכורים שהגיעה עד בית המשפט העליון כיוון שגיבורתו טענה שהספר והפרטים שנכתבו בו פגעו בפרטיותה. הכותב טען שהרומן העוסק בסיפור אהבה הוא "בדיוני". האם די בכך היה כדי להציל את ספרו מגניזה ומה אפשר ללמוד מזה? "האישה שטענה שהספר פוגע בפרטיותה העידה, היא אמרה, 'הספר פורסם בשמו של המחבר. כולם יודעים שהייתי בת זוגו תקופה מסוימת וכל מכריי פתאום יודעים בדיוק מה ההרגלים המיניים שלי. זה גורם לי תחושה קשה מאוד של אובדן הפרטיות'", אמרה.
עם זאת, הדגישה כהן כי "השופט סולברג חשב שהפגיעה בחופש האמנותי לא מספיק חזקה כדי לאזן את הפגיעה הקשה מאוד בפרטיות של האישה. הספר לא נגנז, אבל הוטל פיצוי לטובת התובעת".
וגם: מה חשבו על השתיים על 'הספר האדום' שכתב אסף ענברי על התנהגותם של מנהיגי השמאל דאז יצחק טבנקין, מאיר יערי ומשה סנה בשנים הראשונות של הקמת המדינה? "זה כאילו ספר בדיוני, אבל אני קראתי אותו בתור ספר היסטורי", הודתה ורדה רזיאל ז'קונט. כהן ציינה: "יש לו את החירות האמנותית. האנשים האלה לא חיים, אין תביעות לשון הרע לאנשים מתים והוא כתב רומן, העלה את דמותם בצורה מרתקת. אפשר להתווכח".
