לחיות בתוך יצירה
האמנית והסופרת תמי בצלאלי התארחה באולפנה של ורדה ושיתפה בקשיים שחוותה הבאים גם ביצירותיה • ובתוך כך, גם בטרגדיה המשפחתית שלה
תמי בצלאלי היא מאיירת, כותבת, ציירת, פסלת, מורה לרישום בבצלאל וסופרת ישראלית מוכשרת ופורצת דרך, שעוסקת באמנות על כל גווניה. בשנת 2016 יצא ספרה הראשון 'תישארי' שזכה להצלחה גדולה, והשנה יצא ספרה השני 'הו-מאמה'. בשני היצירות, בצלאלי משלבת בין העלילה הבדיונית לאוטוביוגרפייה.
בשיחה עם ורדה רזיאל ז'קונט ב־103fm, היא שיתפה בהשראה שמאחורי יצירותיה. לדבריה, "אחרי שיצא 'תישארי', שמתי לב כמה חיי היו לא נורמטיביים. התחתנתי שלוש פעמים - בפעם השלישית, עם אישה. אני מתחתנת סדרתית. מכל אירוע טראומתי שחוויתי, ניסיתי להבין מה אני לוקחת ממנו ואיך אני מתפתחת. כשהתאהבתי באישה, הבנתי שאני גורמת לתחושת אסון מסביבי, אבל לא הרגשתי אשמה לרגע - הלכתי לקראת הטוב שחיכה לי".
בהמשך, שיתפה: "חמישה חודשים אחרי שהכרתי את אהובתי, הבן שלי התאבד. אי אפשר כבר היה להתעסק בשום דבר בנפרד. כלומר, זה כבר היה משהו שחיבר בין כעס לשמחה לאסון לאובדנות. הכול הפך לגוש אחד שאף אחד לא ידע מה לעשות איתו. הבן שלי זיכרונו לברכה לא הספיק להכיר את אשתי. נפגשנו פעם בבית קפה וסיפרתי לו עליה. כשהראתי לו תמונות שלה, הוא אמר לי 'אימא, הגעת הביתה'".
על בנה האהוב, עוד אמרה: "אני לא חושב שמישהו רוצה למות כי טוב לו, אלא כי ממש רע לו וזה הפתרון היחידי כדי לסיים את סבלו. אז למה אני אחזיק אותו פה? כדי שהוא ימשיך לסבול? לא, אני אימא שלו ואני רוצה שיהיה לו טוב. זה משהו מאוד מורכב, כי אני רוצה אותו לעצמי, אבל רוצה אותו הרבה יותר לעצמו". וציינה: "אני לא מפסיקה להתפעל מזה שיחסים אמיתיים, יש בהם ריפוי. הם לא הופכים אותי לשמחה, אבל כבר אין בי לחץ. זה מצב טוב מאוד עבורי כדי לדבר על אופטימיות".
