לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל, אריה אללד ובן כספית שוחחו ב־103fm עם שר המורשת עמיחי אליהו (עוצמה יהודית), שלחם בתקופת מלחמת לבנון השנייה, נזכר בכמה אנשים שיצאו עימו לקרב וסיפר על עוד חברים לנשק שסבלו מפוסט טראומה, ולא החזיקו מעמד.
לדבריו, "יש כמה חיילים שהיו איתי במלחמה, דווקא בתור מילואימניק, אבל יהודה גרינפלד ספציפית נהרג מקטיושה כשהם ישנו בכפר גלעדי. נכנסנו ללבנון קצת אחרי תשעה באב, בשנת 2006. יהודה ישב לצידי באוטובוס, לארוך כל הדרך דיברנו על החיים שלו ועל המשפחה שלו. גילי על מותו יום או יומיים אחרי שזה קרה, תוך כדי קרבות בלבנון. יהודה הוא אחד הגבורות שאני רואה לנגד עיניי, אבל יש לי גם חבר שלא קרה לו שום דבר גופנית בלבנון, אבל שנים אחר כך הוא כבר לא יכול היה להכיל את זה. הרבה פעמים הייתי מדבר איתו על מה שצף לו, עד השעות הקטנות של הלילה - אדם יקר מאוד".
בהמשך, עוד טען השר כי "אין משהו פרטי ביום הזה. יום הזיכרון הוא יום זיכרון של כולנו, של העם, של המדינה, כקולקטיב שחי בזכות המוות שלהם, כי הם נלחמו למען החיים המשותפים של כולנו ולמען הערכים שכולנו מאמינים בהם. כשאני מגיע ליום הזיכרון, אני מרגיש שזה משהו שהוא גדול יותר מאדם אחד. יש בזה משהו אינסופי, משהו שנוגע בנצח, משהו שהוא מעבר למגבלות הגוף והזמן, משהו שהוא ענק".
לסיכום, ציין: "אנחנו מוקפים באנשים שנתנו את הדבר הכי יקר והכי משמעותי שיש לנו בעולם הזה בשביל שכולנו נוכל לחיות פה ולקיים מדינה. אני לא מדבר על זה רק ממקום של כאב, אלא גם ממקום של עוצמה. בעבודה שהם הלכו למלחמה, באופן מסוים הם אמרו שהמדינה הזו חשובה יותר מהחיים שלהם. מה שקורה פה ב־75 שנה האחרונות זה נס שהוא גדול מהחיים, וזה מחייב ונותן חזון, אבל גם פרופורציות לכל דבר".
עריכה: דוד זבולוני