|
RSS|
האזנה בספוטיפיי|
האזנה ב־Google Podcasts|
האזנה ב־Podcast Addict|
האזנה ב־Deezer|
האזנה ב־Apple Podcasts
בפרק השביעי של 'הקפיטליסט' בהגשת יאיר לוי, מומחה בנדל"ן עסקי, על כל נבכי עולם הנדל"ן הישראלי, אירח את דפנה בירן, שותפה מנהלת באחד ממשרדי האדריכלים המובילים בארץ, לשיחה על היתרי בנייה, המסע עד לנכס, והבירוקרטיות שבדרך.
"לפני שלושים שנה, אדריכל היה מטפל בנושא היתרי הבנייה בעצמו תוך כדי תכנון", שיתפה. "זה היה מוצר לוואי של תהליך התכנון. לאט לאט המערכת הזו הלכה והסתבכה, והוסיפה לעצמה הרבה מאוד תחומים. היום זה כבר גולם שקם על יוצרו. זה פשוט משהו שיש לו חיים עצמאים. אחת הבעיות היא באמת חוסר האחידות - אתה נתקל בתהליכים שונים. בעיה נוספת היא חוסר הוודאות. יש פרויקטים שעוברים תהליך ארוך ומייגע. המערכת היום היא מכוונת, כלומר נטולת כוח אדם בשלב הקליטה שלה. לכאורה חשבנו שזה יהיה דבר טוב יותר, מה שיאפשר לנו לרוץ מהר יותר, אבל בפועל זה לא כך, אנו נתקלים ברשויות שרמת ההיכרות שלהם על הכלים האלה היא בעייתית מאוד".
בהמשך, הוסיפה: "יש בעיה של כוח אדם מקצועי ברשויות, במחלקות הרישוי במיוחד. ברגע שהוועדה נכנסת לרגע של מצוקה, אז המערכת עובדת לטובתה, כי היא מוציאה מן כרטיס צהוב ואנחנו מתחילם לספור את זמן הטיפול מחדש. כלומר, הם רצו לייעל, אבל הם הפכו את תהליך לאינסופי. התהליך היום הוא מאוד לא גמיש".
מהם ההבדלים בין תחומי האחריות של האדריכל לאלו של מהנדסי הערים, בהיבט היתרי הבנייה? "נושא הרישוי עצמי מתגלגל במסדרונות החקיקה כבר שנים רבות. יש כאן תאוות שליטה של הרשויות שלא יודעות שובע במובנים מסוימים. במדינות ממתקדמות, מי שסיים 5 שנים במוסד אקדמי והוא מתכנן כאדריכל או מהנדס, לצד זכויותיו, יש לו הרבה מאוד חובות ואחריות. כשהוא מגיש תוכנית רישוי, כל האחריות היא עליו. זה מעמיד את היזמים והמתכננים ברמה כזו בה הם ייזהרו לא לעבוד לפי התקנים ולפי ההוראות. כשאתה רק מגיש תיקים לרשות והיא זו שמאשרת או לא מאשרת לך, הרבה מאוד מהאחריות נשארת בסוף לרשות. יש פה אנומליה במערכת".
לסיום, הבהירה בירן: "יש בהחלט רגולטורים שלוקחים את הכוח שניתן להם ומנצלים אותו. יחד עם זאת, אנחנו יודעים גם על רשויות אחרות בהן רואטים שהכוח הולך לכוונים הנכונים, שלא רוצים להקשות על התהליכים. אני חושבת שזו צריכה להיות הדרך".
עריכה: דוד זבולוני ומיכל קדוש