במהלך חיינו, בייחוד לאורך ההתבגרות, מוקפים אנחנו באינספור בני אדם עמם אנו מקיימים מערכות יחסים מסוגים שונים. אך מהי הדרך הנכונה להפוך אותן למיטביות ומשמעותיות יותר עבורנו, גם במציאות הלחוצה והדחוקה בה התרגלנו לחיות?
הלילה, אירח אבי כץ בתוכניתו את אופק אשכנזי, מרצה, מטפל ומפתח שיטת 'הניצוץ' המיועדת לריפוי מערכות יחסים והצתה פנימית של ניצוץ החיים, ויחד ניסו להבין מהו אותו ניצוץ, ולמה אנחנו מוצאים את עצמנו מחפשים אותו כל כך הרבה זמן. "במשך הרבה שנים הרגשתי שאני האדם הכי בודד בעולם", שיתף בתחילת דרכו המרתקת להבנת בסיס חייו.
"סיפור חיי הוא סיפור של בדידות קיומית, מבחוץ הכל מצליח אך מבפנים יש איזשהו ריק. רוצים ממני שאגיע להישגים. אני חושב שזה הסיפור של הרבה מאוד אנשים. אני אומר שהבדידות היא המחלה היחידה שיש בעולם, וכל השאר הם נגזרות. הבנתי שבמשך 25 שנה חייתי חיים של אחרים, מה שצריכים ממני. הייתי מאוד מוכשר בלתת כדי לקבל אישור, והבנתי שאין לי מושג מי אני. ואז יצאתי למסע".
על האירוע המכונן ששינה את השקפת עולמו, אמר: "בגיל 16 הוריי התגרשו. לא היינו באמת משפחה שעוברת משבר, כל אחד עבר את המשבר בעצמו. סגרתי חזק מאוד את הלב, ובגיל 25 הייתה מן התעוררות, הבנתי שאני לא מבין כלום ושאני חי את השכל שלי. המיינד הוא בעיקר תוצר של התניות, ציפיות ודעות, והפנמתי שאני כלוא בתוך המיינד שלי. גדלתי בבית שאסור היה לבטא רגש חזק, והייתה אווירה קרירה. זו ממש תחושה של כלא. אני מסייע לאנשים שמבינים שהמשחק בחוץ נגמר. יש הבדל בין לקנות אייפון חדש לבין מציאת תכונה שתמיד שפטתי את עצמה בגנה, ולאתר בה משהו טוב. בואו נפסיק לשפוט את הרגשות שלנו ולהתחיל לקבל אותם".
אז מה הוא, הלכה למעשה, ניצוץ החיים? "אפשר להסתכל על כך כתנור עם שלושה מצבים", המשיג אשכנזי. "יש את המצב הכבוי, אצל רוב האנשים הניצוץ ממש לא כבוי. אני קורא לזה ניצוץ מפוזר - מגיל מאוד מוקדם הם לקחו חתיכות מאנרגיית החיים שלהם, ונתנו אותם לאחרים. פיזרת חתיכות ממשהו שלך, ולקחת על עצמך התחייבויות שלא בטוח שאתה רוצה למלא. אם אני עושה את זה בדרך של מילוי חיסרון, זה גורם לך להדליק נרות כבויים של אחרים ואתה חש התרוקנות. אם אחרי נתינה אתה מרגיש מרוקן, היא לא הגיעה מהמקום הנכון".
בסיום דבריו, הסביר אשכנזי, מרצה, מטפל ומפתח שיטת 'הניצוץ', כיצד להתמודד עם חוויות מעיקות המדירות שינה מעינינו: "אם מרגישים את הפחד מגיע, זה תמיד מתחיל ממחשבה. מתחת למחשבות הכי מציקות שלנו, תמיד יש רגש חזק. הפחד כאילו עוזב, כמו שותף בדירה, אך הוא משאיר שאריות בתאים של הגוף".
עריכה: מיכל קדוש