רק האהבה תנצח
אילנה שוקת, מחברת 'בצילו של עץ החושחש הירושלמי', שיתפה את ורדה בסיפור ילדותה, וחברתה החרדית: "מי שהשפיע עליי ובנה את מי שאהיה בעתיד"
ניצחון האהבה: ברומנה הירושלמי הצליחה הסופרת אילנה שוקת לתאר את ירושלים המפוחדת מירי הצלפים הירדנים בתקופת מלחמת השחרור, אך מנגד צבעה את רחובותיה בצבעים הכי חיים שיכולים להיות • מעל רחובותיה של ירושלים מתנהל לו סיפור אהבה, אהבת ילדות, אסורה שנראית בלתי אפשרית אך נוחלת ניצחון לנגד כל הסיכויים. את השיחה הזו מלווה השאלה: האם את מאמינה בניצחון האהבה?
בפתח שיחתן שוחחו ורדה רזיאל ז'קונט ואילנה שוקת, מחברת הרומן 'בצילו של עץ החושחש הירושלמי', על הרקע לכתיבת הרומן - "הנכדה ביקשה עבודת שורשים", ועל סיבת בחירת שמו - "עץ החושחש שצמח בחצר ילדותי, אהבנו מאד להיות לצידו כשהיינו ילדים, אחת החוויות הייתה לאסוף את הפירות שצנחו על הקרקע, ולהגיש לאמא שתכין מהם מרמלדה".
"זה ספר על אהבה", קבעה ורדה, "אמנם את מתארת אורחות חיים. אך את כתבת רומן רומנטי על אהבה בלתי אפשרית, זה הספר. אהבה בין הילדה החרדית לבין השכן מקומה עליונה שהיה חילוני. את רוצה לספר את אווירת מלחמת השחרור, הפחד מהצלפים הירדנים, את מתארת את רחובות ירושלים בצבעים הכי חיים שיכולים להיות, את מתארת את ירושלים כמו שתיארו א.ב יהושע ויעקב שבתאי את תל אביב. אבל הסיפור העיקרי שלך הוא סיפור האהבה, אהבת ילדות".
על אותה ילדה חרדית שדרה בחצר המשותפת של משפחת שוקת סיפרה אילנה בגעגוע: "תמיד עלו בי המון שאלות וסקרנות - למה הדלת של הבית כל הזמן נעולה, למה כל דבר אסור, למה אני מביאה לה עוגה והיא לא מוכנה לאכול? הסקרנות שלי הגיעה לממדים גדולים, ובאיזשהו שלב היא נעלמה מחיי, הם עזבו את הדירה ולא ראיתי אותה כמה שנים, אבל חשבתי עליה כל הזמן".
"הסיפור האמיתי הוא של ילדה שהופכת אישה והאהבה האסורה מתממשת, ואני רואה בסוף הספר שהם כן יהיו ביחד", מרשה ורדה לעצמה לתת הצצה לסוף הספר והסבירה: "זה לא מוריד מהעניין, אלא להיפך. את אומרת 'איך זה יכול להיות שרומן אסור וחסר סיכוי כזה יצליח?' מבחינתי כותרת השיחה שלנו היא 'האם אהבה יכולה לנצח?' למה הבאת את הסוף הטוב הזה? בספר יש המון תמימות, למה יש בספר כ"כ הרבה טוהר?"
"אענה לך בצנעה, כששלחו אותי לחיים והייתי בחברת מבוגרים בצעירותי, אז בגיל 17 הכרתי את בן זוגי שם שלא היה בן גילי, היום אנחנו נשואים 61 שנה, אז אהבת ילדות שורדת" השיבה שוקת.
בהמשך תהתה ורדה: "איפה הלכנו לאיבוד בדרך, למה איבדנו את אותם דתיים שהפכו כיום להיות חרדים מנותקים ומנוטרלים מהחיים במדינה?"
עריכה: עינב אורגד
