שני בתים וגעגוע
נהנים משיריה של אום כולתום? • ורדה רזיאל ז'קונט שוחחה עם יוכי שלח על ספרה 'אל תקרא לי אום כולתום', המחבר בין תלאות ההגירה, המוזיקה, והגעגוע
אום כולתום הייתה ועודנה אחת הזמרות האהובות ביותר בעולם הערבי, כאשר רבים מיהודי צפון אפריקה הפכו את קולה גם לקולם שלהם. אך מה קורה כשאום כולתום הופכת לפסקול של דור באמצע מלחמת ששת הימים ובעיצומה של תעלומת רצח לא ברורה?
הערב בתוכניתה של ורדה רזיאל ז'קונט, אירחה את יוכי שלח, שכתבה את הספר 'אל תקרא לי אום כולתום', לשיחה על העלילה המפותלת והקשר שלה למציאות המורכבת, אז והיום. "הגיבורה הראשית של הספר היא זמירה, חוקרת במשטרת חולון, והספר מתרחש בימים של מלחמת ששת הימים", פתחה. "זו הייתה תקופה בה אוכלוסייה שלמה, הזהות שלה הייתה מוגדרת על ידי אום כולתום. מצד אחד אלה היו אנשים שהגיעו מארצות ערב, כמו הוריי, שם אום כולתום הייתה הזמרת הבלתי מעורערת. מדי יום בשעה 18:00 היו משמיעים את שיריה, והיא הגדירה בשבילם את התרבות ממנה באו והייתה הנכס לזכור מאיפה באו".
"הם היו צריכים לחיות בתוך סתירה פנימית"
"מצד שני, הם הגיעו לארץ ומחוץ לשכונות היא לא הייתה כל כך לגיטימית", הוסיפה. "אנו יודעים שאום כולתום הייתה מהמעריצות הגדולות של נאצר, שהיה האויב שלנו. הסתירה הפנימית הזו, הם היו צריכים לחיות בתוכה. מי שמייצגת את הצד השני היא השכנה רוזה, ניצולת שואה. אום כולתום מייצגת משבר זהות אצל זמירה, שלא רוצה להיות כמו אמא שלה שמקשיבה כל היום לאום כולתום, אבל גם לא מצליחה להתנתק. אום כולתום מקשרת אותנו גם לששת הימים, והספר הולך בין שני המקומות הללו: המלחמה, האופוריה שהיא מביאה איתה, והסכנות. מן הצד השני יש את המלחמות הקטנות שמנהלות את הגיבורות שלנו בספר. כולו נע בין הקצוות השונים הללו".
מדוע הספר שלפנינו אינו מותחן קלאסי? בדבריה, השיבה שלח: "רציתי שהסיפור יתעתע בנו, כי החיים שלנו מתעתעים, ושהגיבורה שלי לא תרצה לדעת עד הסוף את התשובה. מי שרוצה לדעת מי רצח ומי לא רצח צריך לקרוא את הספר. בהומור של זמירה יש גם משהו עצוב. רואים שהיא משתמשת בהומור, אבל יש בו המון כאב. ההומור הופך אותה לאדם מפוקח".
עריכה: מיכל קדוש
