גיל הזהב, לא מה שחשבתם
הסופרת והמטפלת יעל חביב, סיפרה כיצד חרתה על דגלה את הובלת השיח הרגשי בגיל השלישי: "צריך להגיד את הדברים כפי שהם, גם אם זה קשה"
ורדה רזיאל ז'קונט אירחה באולפנה את יעל חביב, אשר החלה את דרכה המקצועית בלימודי אומנות ומשם התפתחה ללימודי אומנות ככלי טיפולי. במשך השנים, היא חרתה על דגלה את הובלת השיח הרגשי בגיל השלישי, והרחיבה את מיומנויות הטיפול המקצועיות בהתאמה לצרכיו של האדם המזדקן. חביב אף כתבה את הספר 'מפגשים ברומו של גיל', החושף את עולמם של המבוגרים -עולם יפה שהוא מלא בעושר ובעניין.
לדבריה, "למרות שאני מטפלת - אנשים לא מגיעים אליי לטיפול, אלא מגיעים אליי למפגש. גיליתי שהרבה מאוד אנשים מבוגרים מפחדים מאוד מהמילה טיפול, ושיש משהו שמאוד מניח את הדעת ואת הנפש במילה 'מפגש'. אני חושבת שההתיידדות עם המוות דווקא בסוף החיים היא דבר חשוב ומשמעותי. אני מחזיקה בדעה שזה לא נגמר ואולי זה מה שעוזר לי ללוות אנשים אל מותם. המוות יכולה להיות איכותית ונכונה, כשמסיימים ברגיעה, בנוכחות, בשיח, במגע - הרי זהו החוש האחרון שנשאר לנו, גם אחרי מותנו".
בהמשך, עוד ציינה כי "אני חושבת שאחד המאבקים הכי הקשים עבור הבן אדם, בינו לבין עצמו, הוא - מה הייתי ומה נהיה ממני. לפעמים אף משתמשים במילה הקשה 'בגידה', כשאומרים שהגוף בוגד בנו. אני לא אוהבת את המילה הצטמצמות. אני גיליתי שאחד הדברים החשובים ביותר במפגשים עם בני הגיל השלישי, היא ההקשבה והיכולת להגיד את הדברים כפי שהם. צריך לדבר את המילים, גם כשהן קשות מאוד, מפני שהסביבה לא תמיד מסוגלת להתמודד עם השיח הקשה והישיר שיש לנו על הזקנה".
