"מישהי צלצלה, ואמרה שבזכות ענר הם חיים"
משה שפירא, אביו של ענר ז"ל שהציל מבלים רבים במסיבה ברעים: "ענר זרק חזרה כל רימון שהושלך למיגונית, הוא הצליח עם שבעה והשמיני התפוצץ בידו"
סמ"ר ענר שפירא ז"ל, לוחם נח"ל בן 22 שבילה במסיבה בקיבוץ רעים, הצליח, באומץ בלתי נדלה, להציל צעירים שהתחבאו במיגונית בשטחי מסיבת הטבע, זאת כשהשליך כל רימון שזרקו המחבלים לתוכה. משה שפירא, אביו של ענר ז"ל, סיפר על תחושותיו בעקבות סיפור הגבורה שתם בטרגדיה.
"ביום שני (שאחרי המלחמה) התקשרה אלינו מישהי ואמרה לנו 'ענר ניהל לנו את כל האירוע, בזכותו אנחנו חיים'. לא הבנו על איזה אירוע היא מדברת ומה הוא ניהל, ואז הייתה לנו תמונה שלו בהתחלה, שרואים אותו עומד בהתחלה, בכניסה למיגונית, אבל לא התמונה שעכשיו מראים אותה, שכולם נשכבים, אלא תמונה, ממש לפני שהתחילו הבעיות", סיפר, והוסיף: "הוא הגיע למיגונית, אחרון, ביחד עם החבר שלו שחטוף עכשיו ועוד בחורה שנהגה ברכב".
המשיך וסיפר: "הוא הגיע למסיבה בלילה, התחילו לראות יירוטים, המפק"צ שלו התקשר אליו ואמר לו 'יש חדירה, אני רוצה להקפיץ את כל החבר'ה'. הוא עשה טלפונים לחבר'ה והודיע למפק"צ שלו שהוא בדרך, הוא נמצא קרוב מאוד, חצי שעה מהמוצב. עלו על רכב, היו יריות, נכנסו למיגונית, היא הייתה מלאה כבר, היו בה 24 אנשים, הם סגרו את זה ל־27 אנשים. כולם היו שם בבלגן".
"הוא לקח פיקוד על האירוע, אמר להם, 'שלום, קוראים לי ענר, אני לוחם בסיירת נח"ל. אל תדאגו, אנחנו נמצאים פה ליד בסיס רעים, בסיס גדול שנמצא פה ליד. אני מדבר עם החבר'ה שלי, הצבא יגיע אליכם אוטוטו, לא לדאוג, הכול בסדר', ומישהי צעקה לו מקצה המיגונית - 'ענר, איזה יופי שהגעת, הרגעת אותנו'. זה בסביבות השעה 7:00", הוסיף.
עוד אמר: "בהתחלה הם שמעו את היריות הולכות וקרבות. בהתחלה הוא הרגיע אותם ואמר להם, 'תשמעו, זה שטח פתוח. זה נשמע הרבה יותר קרוב ממה שזה באמת'. אבל ככל שחלף הזמן, היריות באמת נעשו יותר ויותר קרובות ושמעו צעקות. אז הוא החליט לעמוד בקדמת המיגונית וכל רימון שייזרק, הוא יתפוס אותו וייזרוק אותו. הוא אמר להם, 'אם אני לא מצליח או נפגע, שמישהו אחריי ינסה לעשות אותו דבר'. ככה הוא הצליח עם 7 רימונים. את התיאור הזה כבר ידענו לפני חודש".
איך הוא נהרג?
"הרימון השמיני התפוצץ לו ביד".
אתם בקשר עם אלה שהוא הציל?
"ודאי. אנחנו יודעים את כל הסיפור מהניצולים שבאו אלינו. לא רק הניצולים, האזרח שהוציא אותם סיפר לנו שכשהוא הגיע למקום אמרו לו 'תדע לך, יש חייל אחד מסיירת נח"ל שאנחנו חייבים את החיים שלנו לחייל הזה'".
"כשהם יצאו הביתה, הם חיפשו אותו", ציין, "בהתחלה הם לא היו סגורים על השם שלו, אבל הוא היה חייל שהיה מצטיין בכל מה שהוא עשה ומישהו זיהה אותו, אחד שהיה בכלל בעורב צנחנים. ככה הם הגיעו אלינו, חיפשו את הטלפון שלנו, הגיעו אלינו והתחילו לספר לנו את הידיעות שהתחילו כבר מיום שני אחרי אותה שבת שחורה".
"מה שליווה אותו כל החיים שלו זה היה חוש צדק"
בהמשך, שיתף באישיות המיוחדת של ענר: "ילד עם חוש צדק. האירוע שכולם עכשיו מתעסקים איתו, זה קצה קרחון שמעיד על כל הקרחון. מה שליווה אותו כל החיים שלו זה היה חוש צדק מאוד חזק, דאגה לזולת, מנהיגות, תושייה, יכולת אלתור. זה ילד שהיה אמן מוכשר מאוד, מוזיקאי מוכשר מאוד, השאיר לנו 100 שירים מוקלטים שהוא גם הלחין וגם כתב. אדם שהיה כל הזמן עסוק, לא בזבז זמן, לא שיחק משחקי מחשב ולא ראה סרטים בטלפון. כל הזמן, או כתב או עם החברים או התעסק במוזיקה".
זה מנחם לדעת שהוא הציל חיים של כל כך הרבה אנשים?
"ודאי שאם אפשר במשהו למצוא נחמה, זה כמובן באנשים שהוא הציל. זה דבר אחד שאנחנו נאחזים בו. גם עצם זה שהוא גילה תושייה ולא היה חסר אונים, הצליח לעמוד מול הרוע. מדובר פה על אנשים שהוא הגן עליהם, שהוא לא מכיר אותם בכלל. הוא בא מערבות הדדית, ערכים מוסריים ונאמנות, מזה הוא הצליח להציל אנשים מול הרוע האכזרי הזה עם רימונים ו־RPG ורצח בעיניים ובידיים. זה לא מנחם על האובדן, אבל זה נותן לכל האובדן הזה ממד אחר".
עריכה: אמיתי דואק
