"בכל חולי יש המון גוף בריא והמון נפש בריאה"
דויד (דוּש) בראשי, מנהל יחידת הליצנים בבית החולים הדסה, שיתף בעבודתו המורכבת: "בחרתי להתעסק בתחום הזה שנקרא ליצנות בזירות הכי קשות"
דויד (דוּש) בראשי, מנהל יחידת ליצני בית החולים הדסה ומאוקטובר בצו 8 במרכז שיקום עורפי, הגיע להתארח באולפן 103fm בתוכניתו של אבי כץ. במהלך השיחה הוא סיפר על הפרויקט יוצא הדופן 'רופא חלום', שמכשיר ליצנים רפואיים.
תחילה שיתף בסיפורו האישי: "בגיל 14 גרתי ליד תיכון תלמה ילין והבנתי שאני צריך להבין לאן אני הולך אחרי התיכון. המורות שאני זוכר אז לא נתנו לי הרבה קרדיט. הלכתי לתלמה ילין להתקבל בכלל לאמנות פלסטית, באתי ושאלתי 'ומה צריך לתיאטרון?' בזמנו בן דודי היקר למד תיאטרון בבית ספר ניסויי בירושלים. הגעתי לאודישן בתלמה ילין, בשיר טעיתי לגמרי ובגדול, אבל המשכתי לעשות אותו בשיא הכוח. מי שבחן אותי באודישן יהפוך עם השנים להיות מורי ורבי, אברהם דנה, והוא קיבל אותי".
לדבריו, "לאורך כל שנותיי בתלמה ילין, כל מה שאני מנסה לעשות, יוצא סוג של ליצן, קומי, פארודי, סאטירי, זו הדרך שבה אני יותר אוהב את אמנות הבמה במרחב הציבורי. ב־2002 נפתח פרויקט שלימים יהפוך להיות פרויקט הדגל ברמה הבין־לאומית לליצנות רפואית מקצועית בבתי חולים ובמרכזים רפואיים, 'רופא חלום', זה שם הפרויקט".
המשיך וסיפר על הפרויקט: "איש יקר מאוד, יעקב שריקי שחי לו בצניעות מרגשת בלהבים, הוא עומד מאחורי הדבר הענק הזה. הוא החליט עם עוד מספר חברים טובים מאוד אמידים שהוא רוצה להרים פרויקט בישראל של ליצנות רפואית מקצועית. הוא הגיע לשמות של ליצנים. זה התחיל עם שלושה ליצנים בהדסה עין כרם ב־2002 והיום 'רופא חלום' פועל בשיתוף פעולה מלא עם למעלה מ־30 בתי חולים בכל הארץ, כ־100 ליצנים שפזורים בתוך בתי החולים, מרכזים רפואיים נוספים, קופות חולים, פנימיות, גיל שלישי, הכול, קרן מחקרים, שיתופי פעולה, מסלולים בכל מיני מכללות ומאמרים עד אינסוף, סמינרים בין־לאומיים, כל הדברים שאתה רק יכול לחשוב עליהם ועם השנים יש עוד ערוצים מקצועיים שנפתחים בתוך הליצנות הרפואית שזו הליצנות ההומניטרית, בין אם זה ממלחמת לבנון השנייה".
"אנחנו הגוף הראשון שמתחיל התערבות מאוד מדויקת למצב החרדה של אותם אנשים שזה מגיע עם המון ניסיון ועבודה בתוך בתי החולים. יש צו 8, פיתחנו את פרוטוקול 'אף 8', כשיש סיטואציה של מקלטים, אנחנו יודעים לשלוח צוותים ואיך להגיע לכל מקום שבה יש אוכלוסייה שצריכים להרים את ראשה ולרומם את רוחה", הוסיף.
"יש לי שני קרונות של ילדים שנשארו ילדים"
בהמשך פירט על הקושי שמגיע עם העבודה המורכבת, ולפעמים גם לכתם של המטופלים לעולמם: "יש לי שני קרונות של ילדים שנשארו ילדים. אני זוכר את התקופה כשהיינו הליצנים יושבים בסמינרים ואומרים 'לי יש פרייבט' ואחד אומר 'לי יש רק וספה' מבחינת כמה מטופלים מתו לך בתקופה שלך, אז יש לי קרון או שניים לפחות - גם ילדים, גם בני נוער, גם כמה מבוגרים שהכרתי לאורך הדרך. אני בחרתי להתעסק בתחום הזה שנקרא ליצנות בזירות הכי קשות וזו הבחירה שלי".
עוד סיפר על עבודתו בבתי החולים, וסיפר: "הליצן לא משתדל להצחיק, הוא מצחיק, הוא עושה את זה מצחיק. יש את החדר, נכנסים לחדר ויש שם מיטה עם כל הציוד הרפואי, אבל אנחנו יכולים לעשות שם מה שאנחנו רוצים כי המיטה היא גם עולה ויורדת ויש כל מיני צעצועים שהם תכל'ס ציוד רפואי, אבל אפשר לעשות דברים שאסור לעשות וזה כיף".
הוא ציין כי "מרגע שאתה נכנס ושם את דגל השובבות והאסור, אז יש המון ילדים שיתחברו לזה. אלה שלא יתחברו לזה, הם מוציאים את הצד המחונך שלהם והמאוד ערכי וזו עוד ערימה להנחתה, אני שואל אותו, בודק אותו, שואל אותו 'אם מותר לי'. אם אתה מסתכל על הצד מהסיטואציה, בצד אחד יעמוד הצוות הרפואי ובצד אחר של המיטה יעמוד הליצן וזה מסביר את האמירה שלנו שהליצן עובד ויעבוד תמיד עם הצד הבריא של המטופל".
"בזמן שאיש הצוות בעל הניסיון מטפל בצד של החולה, ויש צד שחולה, אבל בכל חולי יש המון גוף בריא והמון נפש בריאה בתוך בית החולים, אז אנחנו עובדים עם הצד הבריא ואיתו אנחנו מתקשרים ואיתו אנחנו גם מאתגרים את הצד החולה ומסתלבטים על הצד החולה", שיתף והוסיף: "יש לנו מטרה מאוד חשובה ביום-יום שלנו, לשנות את חוויית האשפוז בבית החולים, גם לילדים וגם לבני המשפחות שלהם, ועם השנים אתה מבין שהנוכחות שלנו ורוח השטות שמנשבת איתנו גורמת גם לעובדי בית החולים לעבוד עם דמויות ליצניות ביום-יום שלהם".
