אבי כץ אירח באולפנו ב-103fm את אנאיס קורנברג, יזמית ומנהלת 'אלמה בית מאזן' לטיפול בנשים עם הפרעות אכילה בגישה מוכוונת טראומה. בשיחה בין השניים, סיפרה קורנברג על מהות אותה הפרעה, הטיפול האפשרי בה ומה הביא אותה לעסוק בתחום.
תחילה הסבירה: "אנחנו רואים קשר גדול בין פוסט טראומה להפרעות אכילה, אז המקום שהקמתי הוא בגישה מוכוונת טראומה, זה אומר שאנחנו מאמינים שהתוצאה של הפרעת אכילה מגיעה מטראומה ודרך עיבוד הטראומה אנחנו מטפלים בהפרעת אכילה. מצאו ש-80 אחוז מהנשים שסובלות מהפרעת אכילה יש להן טראומה ברקע".
לדבריה, "בעקבות המלחמה יש הרבה יותר נשים שהמצב שלהן מחמיר, במיוחד אם כבר יש להן הפרעת אכילה ואז מתווסף לזה החרדה מהמלחמה. בעצם ההפרעת כאילה היא נותנת איזושהי אשליה של שליטה, וכשהכול יוצא משליטה, השליטה עוברת לאוכל. זה כמו מנגנון הגנה כביכול".
לטענתה, הפרעות אכילה תמיד עניינו אותה, כבר מילדות. "זה משהו שהיה מאוד נוכח, גדלתי במרכז תל אביב, במקור אני מצרפת. גם בבית הספר, גם בבית, זה משהו שתמיד היה מדובר. מההתחלה עבדתי במסגרות שונות לטיפול בהפרעות אכילה", ציינה. "בהתחלה הייתי סטודנטית לפסיכולוגיה, ואז למדתי בריאות נפש קהילתית, ואז גם למדתי סיעוד ועבדתי כאחות, ועשיתי התמחות בפסיכיאטריה, ולמדתי בפסיכותרפיה דינמית, ושילבתי תמיד בין עולם הנפש לעולם הרפואה", סיפרה.
בהמשך השיחה, הסבירה על דרך הטיפול: "קודם כל צריך לדעת לזהות, הרבה פעמים בהתחלה יש הכחשה למצב, ואני ממליצה לקרובים להיות מודעים, לשים לב לכל מיני נורות אדומות שיכולות להצביע על הפרעות אכילה".
קורנברג נתנה דוגמאות לנורות אדומות שיכולות להיות: "אם זה כל מיני סממנים כמו חולשה, קושי בשינה, קושי בריכוז, נשירת שיער, פתאום נהיים מאוד עצבניים, איזשהו שינוי בהתנהגות, באכילה, אם זה הסתרה של מזון. הפרעת אכילה יכול לנוע מאנורקסיה, הימנעות מאכילה ועד בולימיה, אכילה כפייתית".
"חלק ממהפרעה זה הסתרה והרבה מאוד מניפולציות. זה לא אומר שהאדם מניפולטיבי, אבל בשביל שההפרעה תוכל להימשך היא הופכת את האדם לכזה". סיכמה: "מאוד ממליצה לפנות לטיפול לגורם מקצועי לקבל הכוונה, לא להישאר עם זה לבד. יש חשיבות מאוד גדולה למתי פונים לטיפול, וככל שפונים יותר מהר כך סיכויי ההחלמה גדולים יותר", הדגישה.
על דרך הטיפול שלה סיפרה: "לכל מטופלת שלי יש מחברת בה היא רושמת כל מיני דברים שעוזרים לה בזמן מצוקה". לסיום אמרה: "לנסות לתת כמה שיותר שליטה במצב שאין שליטה, להתקרקע, קודם כל להרגיש את הקרקע, להחזיק קרח, להחזיק משהו שיחזיר אותנו לכאן ועכשיו".