שחרור החטופים והבאת הנרצחים: "עד שאלו לא יקרו - אי אפשר להתרומם"
חיים ילין, תושב בארי, הודיע כי את ערב חג הפסח יעביר בכיכר החטופים • זעק: "יש רוצחים שצריך לנצח, אחרת משאירים לדורות הבאים ירושה של רצח עם"
כ־500 מחברי קהילת קיבוץ בארי יקיימו השנה את סדר פסח בכיכר החטופים, כאשר 11 מחברי הקהילה עדיין בשבי. בשיחה עם ענת דוידוב ואודי סגל ב־103fm, תושב הקיבוץ חיים ילין שיתף בתחושותיו לקראת חג החרות הקרב.
"חלק מקהילת בארי, הרוב, משהו כמו 500 איש, אישה וילדים נעשה בכיכר החטופים - סדר כהלכתו כמו שאנחנו יודעים לעשות בבארי", ציין והודה: "אני הרגשתי שאני לא יכול להיות עם המשפחה השנה, הרגשתי שאני חייב לתמוך במשפחות של החטופים, ואני אעשה את זה עם כל הקהילה בכיכר עם כל המשפחות".
ילין המשיך וסיפר: "אני אוהב את החג הזה, בחג הזה משה, מנהיג אחד, הוציא אותנו מעבדות לחירות - הוא טייל איתנו 40 שנה במדבר כדי לגבש את העם. זה שני דברים שאני מאחל לעם ישראל, שכל החטופים יחזרו למשפחותיהם, שישוחררו מהעבדות מתחת למנהרות, והדבר השני שתהיה מנהיגות שתוביל אותנו למקום הרבה יותר טוב ממה שאנחנו נמצאים היום. מסר של תקווה".
"השלב של שחרור החטופים עצמם ותמיכה במשפחות החטופים שסובלים יום יום זה שלב ראשון בלבד. השלב השני זה שכל הנרצחים יחזרו לקבורה, לבית העלמין, של בארי, כפר עזה, האדמה שלהם איפה שהם גדלו. אז באמת אולי אפשר לסיים פרק עגום בחיים שלנו. אבל עד ששני הדברים האלו לא יקרו, אין אפשרות להתרומם מהמקום הזה", הדגיש. "החשש הגדול שלי, שאנחנו מתרחקים מהמקום הזה שאנחנו בתוך המדינה שלנו, בתוך הבית שלנו, נחטפנו, נרצחנו. הקול הזה שאתם שומעים זה בזכות בודדים שהגיעו להציל אותנו. אחרת אין שום סיבה שאני רואה למה אני בחיים".
עוד אמר נחרצות כי "צריך מהר מאוד לחזור למקום הזה, המקום של שבעה באוקטובר. להבין שמולנו, מול הבית, יש רוצחים אכזריים שאותם צריך פשוט לנצח, אין דרך אחרת, אחרת אנחנו משאירים ירושה פה לדורות הבאים - ירושה של רצח עם".
על החרמת טקס המשואות על ידם, אמר: "זה לא להיות שותפים למשהו שאנחנו לא מאמינים בו, המילה חרם היא מילה קשה, היא לא מילה נכונה. אנחנו לא משתתפים בטקס כי בעצם הטקס הזה הוא הונחת עלינו לא ברגישות הנכונה מבחינתנו ולא באזכור שבעה באוקטובר - הם רק רוצים להזכיר את שקרה אחרי, וזה לא נכון לעשות את זה".
"אתה יוצא מכאב לתקומה, את הכאב הזה, אם לא רוצים להשמיע אותו ואם לא רוצים לשמוע אותו - אנחנו לא יכולים להיות שותפים לזה, אנחנו שם, אנחנו באבל, לא מצליחים להתרומם. כל החיוכים, בפנים יש חור עמוק שאנחנו לא מצליחים לסתום. קודם כל שיכירו בכאב שלנו, שנביע אותו בטקס הזה, זה לא בושה, זה חוזק. מי שמפחד מהאמת אז למה שהוא יעשה את מה שצריך לעשות?", התרעם.
עריכה: שני רומנו
