"כולנו מרגישים שבורים"
ניסן זאבי, חבר של משפחת סמ"ר טל שביט שנפל מירי המרגמות לכרם שלום: "טל תמיד ידע לסייע וחיפש לחבר בין כולם"
סמ"ר טל שביט, בן 21 מכפר גלעדי, לוחם בגדוד 931, נפל אתמול (א') מירי מרגמות של מחבלי חמאס אל עבר מוצב צה"ל סמוך לכרם שלום. ניסן זאבי, חבר משפחת שביט, סיפר עליו.
"כל קהילת כפר גלעדי עוברת פה יממה מאוד לא פשוטה וקשה. כשאתה מדבר על הגליל העליון, אתה מדבר על משפחת שביט. כואב לנו מאוד כי אנחנו גם יודעים עד כמה האבא רן, בתור מפקד כיתת הכוננות שלו, כמה הוא אהב אותו וכמה הוא דאג לו. במשך כל שבעת חודשי הלחימה של טל בעזה, זה היה מקור הגאווה הכי גדול של רן, שהיה לשעבר סגן מפקד סיירת גולני, אבל בסוף הבן שלו בנח"ל הביא לו את הגאווה הכי גדולה", אמר.
המשיך וסיפר: "היה לנו יום מאוד קשה. טל עצמו היה ילד מדהים, מעורב חברתית במובן הכי גדול של המילה, תמיד ידע לסייע לכולם, תמיד היה קשוב, תמיד חיפש לחבר בין כולם, תמיד חיפש את הטוב בין כולם, ואלה לא סיסמאות, אלה ממש עקרונות הבית של משפחת שביט. כולנו פה בכפר גלעדי באמת מרגישים שבורים. אנחנו באירוע לא פשוט. אנחנו מפונים כבר שבעה חודשים".
איפה יקברו אותו? איפה ישבו שבעה?
"מה שהתעקשנו זה שקודם כול הוא ייקבר בכפר גלעדי. יש טקס צבאי ממש בשעה זו בגינוסר. הגיעו כל חברי קהילת כפר גלעדי מכל הארץ, שפזורים. שיירה אמורה לצאת ממש בדקות הקרובות לכיוון כפר גלעדי. אנחנו התעקשנו לקבור אותו באור יום ולא בהיחבא. אנחנו נעלה לפה וניתן את כל מה שצריך כדי שהמסע האחרון יהיה לא מסע שאנחנו עושים בצורה של היחבא או באמצע הלילה, ונביא אותו לקבורה כאן בכפר גלעדי, בחלקת הנופלים של כפר גלעדי".
הצבא עוזר לכם?
"לגמרי. הצבא גם מבין את החשיבות הזו לחוסן החברתי והאזרחי של תושבי הצפון. אנחנו פה בעיצומו של יום מאוד מורכב בצפון וקשה. במטולה התקפת כטב"מים, עדיין אנחנו מתכוונים לערוך את הלוויה כמו שצריך. אנחנו שומעים את הארטילריה הצה"לית עוזרת להבהיר לכל מי שצריך להבהיר שהלוויה תהיה גם תהיה".
"אתם פשוט הורגים את חבל הארץ הגלילי"
בהמשך שיתף בניסיונות לשמר את הקהילות בצפון על אף הפינוי: "כפר גלעדי שנמצא 900 מטר מתחת לכפר א־דייסה, כפר שנשלט על ידי חיזבאללה, מפונה החל מ־8 באוקטובר. במשך יותר משבעה חודשים הקהילה מצליחה לשמר את עצמה".
לדבריו, "אנחנו מצליחים לשמר את עצמנו כקהילה בשלושה-ארבעה אתרים שונים באזור דרום הכינרת, אבל רוב הקיבוצים ורוב היישובים התפזרו כבר לכל עבר, כבר אין להם מרקם קהילה כלשהו. אנחנו ואולי סאסא היחידים שעוד איכשהו מצליחים לקיים את זה. זה אירוע לא פשוט".
"אשתי הרמת־שרונית גרה בחדר 15 מטר כבר שבעה חודשים. היא, יש לה בעיה, אני כנראה מפה לא אזוז, אבל כל משפחה שעברה לפה בעשר השנים האחרונות, שאין להם פה איזה שורש דור שני-שלישי, שואלים את השאלה - 'מה רע לי במקום אחר?'. ויש נטישה של הצפון ויש התרסקות כלכלית של הצפון, ואני חושב שהפינוי הזה הפך לו לרועץ, כי הפינוי הזה גם גורם למדינה שוב לא לקבל החלטות בנושא הצפון, וכל יום שעובר עוד משפחה מחליטה לקפל את עצמה ועוד עסק נסגר. אנחנו הלכנו פה 30 שנה אחורה", הוסיף.
אם לא היו מפנים, המדינה הייתה חייבת להגיב אחרת לגמרי?
"יותר מזה, למה על נהריה לא יורים?"
כי הם נשארו שם.
"נכון. אתה חושב שאתמול ה־18-17 נפילות בתוך העיר קריית שמונה, עם נזק נוראי, אתה חושב שהם היו מעזים לירות אם תושבי קריית שמונה היו בעיר? אני אומר לך שלא. המדינה נוח לה כרגע ככה, היא יכולה לא לקבל החלטות. הפינוי הראשוני היה נכון, אבל עברו שבועיים-שלושה, חודש-חודשיים, תחזירו לפחות את אלה שבמרחק ארבעה ק"מ. אז בסדר, כפר גלעדי, מטולה, מנרה, משגב, אני מבין, אבל קריית שמונה? הגושרים? תחזירו את האנשים הביתה, תנו להחזיר את האזור לחיים.
"אתם פשוט הורגים את חבל הארץ הגלילי, מנתקים אותו לא רק מהכלכלה אלא גם מאנשים. אנשים נוטשים את חבל הארץ הזה. בתוך כל הדבר הזה, כל אירוע כזה של שכול, הוא באמת כמו בוץ בבטן, לא רק למשפחה, אלא לקהילות כולן כאן. הכול נהיה יותר מורכב מן הסתם כשאתה בשכול ואתה גם פליט. יחד עם זאת, אני כן רוצה להגיד לכם וגם לעודד אתכם, אתם מכירים אותנו אנשי הגליל, אנחנו קשי עורף ועדיין חזקים, ואנחנו לא נעזוב פה, אבל כן מצפים מהמדינה להתחיל לקבל החלטות לגבי הצפון", סיכם.
עריכה: אמיתי דואק
