"נועה כתבה לנו 'בנות אני לא יוצאת'"
רב"ט דנה שיינין, תצפיתנית בהר חריף בגדוד 727, סיפרה על חברתה הטובה רב"ט נועה מרציאנו ז"ל: "היא הייתה בן אדם עם חיוך ואופטימיות"
את סיפורה של רב"ט נועה מרציאנו ז"ל רבים מעם ישראל מכירים. החיילת שנשבתה בשבי חמאס ונרצחה בידי מחבלי חמאס בתוך הרצועה כתבה יומן שאותו מצאה אימה עדי בזמן השבעה. ביומן כתבה על השתלבותה בתוך המסלול הצה"לי ועל החברויות החדשות שנרקמו בקורס תצפיתניות. חברתה של נועה, רב"ט דנה שיינין, סיפרה על זיכרונותיה מנועה ועל אותו יום ארור ב-7 באוקטובר.
"נועה שירתה כתצפיתנית במוצב נחל עוז. אני הייתי בבסיס שלי בהר חריף, באותו זמן (של 7 באוקטובר) בדיוק הייתי במשמרת, וכששמעתי שמתחילה סוג של מלחמה ישר חשבתי על נועה. ידעתי שהיא אמורה לעלות משמרת, ומאוד דאגתי לה, אבל בגלל שהייתי במשמרת לא יכולתי באמת ישר ליצור איתה קשר. אז חיכיתי שהמשמרת תסתיים ומייד ניסיתי להתקשר אליה. כשלא קיבלתי ממנה תשובה, התחלתי לחפש תשובה אולי מאימא שלה או לראות אם היא כתבה משהו בווטסאפ, וגיליתי שהיא כתבה לי ולחברות שלי מעין הודעת פרידה שהיא מספרת לנו שמפציצים במוצב ויש המון יריות, והיא כתבה לנו 'בנות, אני לא יוצאת'", סיפרה.
עוד אמרה: "לצערי אני ראיתי את ההודעה הזאת מאוחר מדי ולא מספיק בזמן כדי לענות. דברים שהתגלו לי אחר כך, סרטונים ומה שכן הותר לפרסום, זה שנועה הייתה במיגונית ביחד עם הבנות, ומשם המחבלים חטפו אותה, והיא הייתה בשבי חמאס בערך כחודש, ואחר כך פורסם סרטון שלא הותר לפרסום, אבל אני לצערי כן יצא לי לראות אותו. ניסיתי לשמור על אופטימיות, שהסרטון הזה זה טרור פסיכולוגי ולא אמיתי. בבוקר שאחרי קיבלתי שיחת טלפון מאימא של נועה, והיא הודיעה לי שהסרטון כן נכון".
"רצינו לצאת ביחד לאותו קורס פיקוד"
בהמשך שיתפה: "אנחנו מכירות ממש מהיסודי. היינו חברות, אבל לא משהו יוצא מן הכלל, וכשהמשכנו אחר כך לאותו בית ספר גם בחטיבה ובתיכון, בחטיבה שתינו התחלנו להגיע לתנועת נוער שקוראים לה המש"צים, ושם נוצר החיבור האמיתי. מאוד התחברנו בתנועה הזאת. זה ללכת לטיולים ביחד ולישון ביחד בשטח ולהעביר שיחות ולהדריך חניכים, וכל פעולה כזאת שיצאנו אליה התחברנו יותר ויותר. כשהגענו לתיכון ביקשנו ממש להיות ביחד באותה כיתה. מהרגע שנהיינו באותה כיתה, אז אני והיא נהיינו חברות ממש בלתי נפרדות. גם בקורונה עדיין המשכנו להיפגש ולדבר כל יום, כל היום".
המשיכה וסיפרה: "היא התגייסה מחזור אחריי למרות שהיא קיבלה את השיבוץ לפניי. רצינו לצאת ביחד לאותו קורס פיקוד כדי איכשהו להצליח להיות ביחד חלק מהזמן. אני ונועה קיבלנו את הודעת השיבוץ במקרה לאותו תפקיד, ויש המון בנות שמקבלות את הודעת השיבוץ הזאת והן נכנסות ללחץ. אני גם קצת נבהלתי מההודעה הזאת, אבל אחרי כמה שיחות עם תצפיתניות ועם חברות של תצפיתניות, וכל אחת מספרת את החוויה שלה מהשירות, אז הבנתי שהגעתי למקום טוב ואמרתי שאני נותנת לזה צ'אנס".
"החברות שלי איתה הייתה דבר שהחזיק אותי בכל דבר בחיים"
במהלך השיחה הקריאה דוידוב משפטים מיומנה של נועה שעסקו בין היתר גם בחוסר ההקשבה של הפיקוד להתרעות של התצפיתניות. שיניין הסבירה: "פחות יצא לי לדבר על העובדה שלא מקשיבים לה או שהיא מרגישה שהדברים שהיא אומרת לא עוברים הלאה, אבל אני מניחה שזה גם היכרות שלי עם התפקיד. אני כן יכולה להגיד שמאז המלחמה המון שינויים נעשו לטובה, אבל אלה תחושות שכן הייתי מודעת להן. אני לא הופתעתי ממה שהיא אומרת, אבל השיחות היו יותר על מה שקורה לה, מה שהיא חווה בתפקיד ולא הפחד או הלחץ שהיא חווה מזה שזה לא מועבר הלאה".
הזמן לא עושה את הדברים יותר קלים או פשוטים, אני מניחה. מה את יכולה להגיד לי על נועה שלך? מה את זוכרת ממנה?
"היא הייתה בן אדם עם אופטימיות וחיוך שזה באמת היה באופן לא שגרתי. יכולתי אפילו לראות אנשים מהצד שקצת נרתעו מכל האור הזה שהיא מקרינה, שזה אולי נראה קצת תמוה בשבילם, אבל אותי זה מילא לגמרי. החברות שלי איתה הייתה דבר שהחזיק אותי בכל דבר בחיים, בין אם זה כמה שהיא דאגה להראות לי שהיא אוהבת אותי, ולא כל אחד בסביבה שלי היה דואג להראות את זה כמו שהיא הייתה עושה את זה, ובין אם זו הדאגה שהיא הייתה נותנת לי בכל דבר, בחיים האישיים, בחיים בצבא, בזה שראיתי שהיא סומכת עליי ומשתפת אותי בכל דבר, ואני סמכתי עליה בדיוק באותה מידה, ושיחות של שעות על התייעצויות בנוגע לדברים אישיים והחלטות שאני רוצה לקחת בחיים ועל העתיד שלנו. היו לנו כל כך הרבה דברים שרצינו לעשות ביחד".
מה רציתן לעשות יחד?
"הדבר שהכי עולה לי עכשיו בראש זה שהחלום של שתינו היה לעבוד יחד בצוות בידור במלון אחרי שנשתחרר מהצבא".
כמה את מתגעגעת?
"אני לא יכולה להתחיל לתאר את זה במילים. בסיטואציות הקטנות האלה שהייתי רוצה בדיוק לספר לה משהו חדש שקורה לי או משהו מרגש או כואב או כל דבר שהיא הייתה הבן אדם הראשון שהייתי רוצה לפנות אליו, ואין לי את זה יותר, לצערי".
עריכה: אמיתי דואק
