"המשפחות צועקות לסיוע נפשי"
ענת דוידוב בטור על התנהלות המדינה כלפי בני משפחות נרצחי פסטיבל הנובה: "הם זכאים לקבל מהמדינה הכול, עכשיו ובלי טובות. חוצפה"
משפחות נרצחי פסטיבל הנובה באו אתמול (ב') לכנסת לדיון חשוב על הנצחת הקורבנות. בשביל המשפחות 'קורבן' זה הרבה יותר מהנצחה, זה החיים, זה הילדים שנרצחו. אלה בני המשפחה שנחטפו לעזה על ידי מחבלים מתועבים ועדיין מוחזקים שם, אלה שחיים ואלה שמתים.
בישיבת השדולה להנצחת היקרים בכנסת טענו בני המשפחה, וזה ציטוט - 'איבדנו את הילדים שלנו, אתם לא הצלחתם לשמור עליהם. אנחנו רוצים להנציח אותם, וכבר תשעה חודשים שהעסק לא מתקדם, אל תאבדו אותנו' - כך התחנן שמעון בוסקילה ששכל את בנו ירדן במסיבת הטבח בשבעה באוקטובר.
אגב טבח ולא תקלה, כמו שהגדיר ראש המל"ל צחי הנגבי את האסון הגדול מאז קום המדינה. טוב שבוועדות הכנסת לא כותבים על דלתות הכניסה 'סליחה, תקלה'.
ואם נחזור למשפחות שאיבדו באסון הנורא הזה את הדבר הכי יקר - הם צועקים לסיוע נפשי. הם לא מסוגלים ללכת אחרי 36 פגישות טיפול לוועדה רפואית כל פעם מחדש. גם הנצחת יקיריהם.
זה עניין של סדר עדיפויות של המדינה. גם זאת תקלה? הם זכאים לקבל מהמדינה הכול, עכשיו ובלי טובות. חוצפה. האנשים שאיבדו הכול ראויים.
