העיתונאי, התסריטאי והסופר רענן שקד התארח באולפן 103fm אצל ד"ר ורדה רזיאל ז'קונט לדבר על ספרו 'אושר לאנשים לא מאושרים' שיצא בהוצאת 'כנרת זמורה ביתן'.
בפתח השיחה הודתה ז'קונט: "כמעט באתי הנה עם שני סלים מלאים בספרים שקראתי על אושר ונמצאים בספרייתי", ותהתה: "מה יש בספר שלך שעוד לא קראתי עליו?"
הוא השיב: "באופן כללי ספרים שהמילה 'אושר' נכללת בכותרתם, גם הספר שלי, בד"כ הרבה מאוד פעמים באים מענף שנקראה 'פסיכולוגיה חיובית', הם מפשטים במידה רבה את הענף הדי פשטני הזה ואומרים לך מה לעשות כדי להיות מאושרים".
עוד אמר: "בסוף זה מתכנס לערימה של כמה עצות מעשיות - אנחנו יודעים שאלה עצות הטובות לטווח הקצר-בינוני". הוסיף: "לאורך זמן זה לא שינה את רמת הכיול של שמחת החיים הבסיסית שלך ובסופו של דבר את תחזרי לאותה רמה בה היית לא משנה כמה ספרי עזרה עצמית על אושר תקראי. הספר שלי הוא אחר"
"המילה 'אושר' אומנם מופיעה בכותרת אך הספר מיד מסתייג ממנה", הסביר, "זו מילה שקל להגיד אותה כי כולם יודעים במה מדובר. 'אושר' היא מילה מאוד גדולה ומפוצצת, והוליוודית ואורגזמית. אני מדבר על שמחת חיים ויכולת לחיות בסימביוזה שמחה בחלקה במציאות היומיומית".
ורדה ציינה שרענן שקד, כותב הספר, נשוי באושר ולו שני ילדים, ותהתה האם הוא כתב את הספר מעמדה פריבילגית.: "ההתייחסות שלך היא קצת קלילה, בעוד שדילמות החיים לפעמים מאוד כבדות", אמרה. לדבריו, "זה נכון, הכתיבה שלי היא קלה אבל הדברים שאני מדבר עליהם יכולים להיות מאוד כבדים, ועדיין יש פרק שבו אני אומר שכל דבר חשוב שקורה לך בחיים, האם הוא עד כדי כך חשוב?".
בהמשך, המגישה שאלה: "אתה אומר 'תכירו את הכישרון שלכם, לכו על הכישרון שלכם, תמצאו אותו' -זה דבר חשוב, אבל מה אם אני מבינה שאני בינונית? אם לא רוצים אותי ככותבת טור בעיתון ואני רוצה לעשות משהו ולמצות את הכשרון שלי והוא מוגבל?"
שקד ענה: "אני חושב שזה המקרה הנפוץ, לכולנו יש איזשהו כישרון והוא מוגבל באופן מוחלט לגבי לאחרים. עלינו לזכור שלכל אחד יש כשרון קטן והרבה פעמים הוא באמת קטן וגם לא מועיל. יש הרבה כשרונות שאין בהן תועלת מיידית".
לדבריו, "לכל אחד יש משהו שהוא יותר טוב בו מאשר דברים אחרים והוא מוכשר בזה יחסית לעצמו וחשוב להיאחז בו בשביל עצמך. זה שאתה מתעסק במשהו שאתה טוב בו ואתה יודע את זה, זה לכשעצמו בעיניי חלק חשוב מלקיים שמחת חיים שוטפת".
לאחר מכן התייחס למונח 'פסימיות הגנתית' שמופיע בספרו: "באופן בסיסי, חשיבתי היא שלילית. נקודת הפתיחה הבסיסית שלי היא לא שמחה. אימא שלי אומרת שהייתי ילד עצוב. פסימיות הגנתית זה להגיד 'אני כן לוקח בחשבון את התרחישים הגרועים ביותר שיכולים לקרות, אבל אני משתמש בזה כמניע, לנסות למנוע אותם וגם במקרה שהם כן יקרו, לדעת מה אני עושה".
במהלך השיחה, הסביר גם על משמעות הרעש הפנימי: "בשורות רעות גם מגיעות, ואני חושב שאנחנו צריכים להבחין בין הרעש החיצוני לפנימי. כל מה שבא מבחוץ, מהמציאות, הוא רעש חיצוני ובדרך כלל אין לנו הרבה השפעה עליו, הדברים קורים. השאלה היא כמה רעש פנימי אנחנו מקימים לעצמנו".
"רעש פנימי זה סופות של אשמה וחרטה והתחבטויות אינסופיות שקורות בתוך הראש שלנו. העולם החיצוני לא שותף להן וזה רעש שאנחנו מקימים לעצמנו בעצמנו, ומכיוון שאנחנו מקימים אותו וגם מגבירים אותו, אנחנו גם יכולים להחליש אותו. זה כן בידיים שלנו, ברגע שנזהה את הרעש הפנימי", הוסיף.