"מי שלא בחזית צריך להמשיך – זה הניצחון שלנו"
המשמר להגנת הנפש: מנהל המערך הפסיכיאטרי בבי"ח איכילוב ומנהל מכון מנטליקס לרפואת הנפש ד"ר אורן טנא עם כל דרכי ההתמודדות האידיאליות בתקופה זו
ד"ר אורן טנא, מנהל המערך הפסיכיאטרי בבבית החולים איכילוב, ומנהל מכון מנטליקס לרפואת הנפש, שוחח עם איריס קול על הבשורה הנוראית שהתקבלה אמש (ש') לאחר שהתגלה כי שישה חטופים נרצחו ממש בימים האחרונים בשבי חמאס, וגופותיהם הגיעו לארץ. כיצד אפשר להתמודד עם רצף הטרגדיות שמגיעות לפתחנו בחודשים האחרונים? ואיך נוכל לשמור על עצמנו מבחינה מנטלית?
ד"ר טנא ביקש לפתוח את הריאיון עם אנקדוטה בעלת פן יותר אישי, ואמר: "יש לבית החולים רשימה של ימי הולדת שמנהלים מקבלים שזה דבר נחמד כי כשיש למישהו יום הולדת אז אפשר לברך אותו בפורום של כל המערך. הבוקר יש יום הולדת לפסיכולוגית נחמדה בשם מור יום הולדת. קיבלתי את שמה, וכתבתי לה 'איזה יום נחמד ליום הולדת. מור מזל טוב', וכן הלאה. פתאום קלטתי מה אני עושה, וכתבתי הודעה נוספת שהכוונה היא ל־1 בספטמבר ולא ליום הספציפי הזה. זו המציאות שאנחנו חיים בה, והיא מציאות מאוד מאוד קשה. זו מציאות שמחייבת אותנו להיות כל הזמן עם מידה מסוימת של ניתוק בכדי שנוכל להמשיך לתפקד".
עוד הוסיף: "הניתוקים האלה הכרחיים, ובמובן מסוים הם בריאים, אבל בשלב מסוים הם הופכים מוגזמים וגובים מאיתנות מחיר. הצורך הזה להמשיך ולתפקד כאילו כלום, ומצד שני אנחנו מוצפים בעצב וחשש, וחרדה לגביי העתיד. כל התחושות האלה הן מאוד טבעיות".
כשנשאל ד"ר טנא האם אירועים כאלה יכולים להשפיע נפשית על אנשים שאין להם רקע נפשי אמר שכן, ובאופן חד משמעי. "אין ספק שנסיבות חיים ואירועי חיים מאוד משפיעים על כולם. כמו שאובדן של אדם קרוב יכול לייצר אבל טבעי, אבל גם תגובה מופרזת של אבל פתולוגי שיכול לייצר תהליך דיכאוני – כך כל אירוע חיצוני משפיע על הנפש שלנו. פה זה לא אירוע אחד – אנחנו חיים בתוך שרשרת של אירועים עמוסת רבדים וחוויות שליליות. תחשבי על הילדים שהלכו היום לבית הספר, וראו את כל מה שהולך סביבם – הם קולטים. אנחנו רוצים להגן עליהם, ואנחנו רוצים להגן על עצמנו. זה טבעי".
אז איך אפשר לזהות האם מדובר בתגובה נורמטיבית למצב, או שמה מדובר בהתחלה של דיכאון? לדבריו של ד"ר טנא יש הבדל בין אימא חרדה שמתקשה לישון כי הבן שלה משרת בעזה, במקום שבו זה כבר מפריע לתפקוד ומתקשים ליהנות ממצבים אחרים מבינים שהמצוקה הפכה למשהו צפוי לאיזושהי חוויה שהיא חזות הכל, ואז יש לעזור לאדם לעשות וויסות של הדבר הזה. "אנחנו צריכים בכל זאת להתנתק מדי פעם, להתנתק מהחדשות, ולשמר עוגנים בחיים שלנו שלא קשורים למלחמה. ללכת לישון בזמן, לישון בזמן, להמשיך לעשות פעילויות ספורטיבית. זה הניצחון שלנו. לא כולנו בחזית – מי שלא בחזית צריך להמשיך – זה הניצחון שלנו, להמשיך בחיים. נכון שזה קשה, אבל אנחנו כאן ואנחנו שומרים על העוגנים שלנו".
