"חיכו לאישור שלי כדי לפרסם"
סבין תעסה ששכלה את בעלה גיל ובנה אור בטבח בנתיב העשרה על חיסול מפקד הפשיטה • טענה: "אין ספר הוראות לשיקום ילד שראה את אביו מתפוצץ מול עיניו"
ידיעה שעלתה אתמול (ג') לכותרות חשפה כי אחמד ואדיה, מפקד כוח חמאס שפיקד על הפשיטה בקיבוץ נתיב העשרה, חוסל בפעולה של צה"ל ושב"כ. במהלך הפשיטה רצח ואדיה את גיל תעסה ז"ל בשטח הקיבוץ, ואת בנו אור תעסה בן ה־16 ז"ל בחוף זיקים. סבין תעסה, רעייתו של גיל ואמו של אור, הגיבה על הבשורה.
"סוג של סגירת מעגל", הודתה. "זה מדהים כמה שהדברים איכשהו מתלבשים לנו כמו כפפה ליד. אני בז'נבה באו"ם במטרה לעשות את הנאום כדי לחדד מה קורה בארץ עם ילדי העוטף ונתיב העשרה, ואנחנו עושים את העבודה של החיים שלנו ולוקחים בחשבון שיהיו פה ריקושטים. פתאום מתקשר אליי דו"צ ושירותי הביטחון ואומרים 'חיסלנו את הרוצח'. חיפשו אותי יום שלם כי הייתי בישיבות, חיכו לאישור שלי כדי לפרסם. זה באמת לא מובן מאליו. לא פרסמו את ההודעה, כולל את התמונה, עד שלא קיבלו את האישור שלי".
"לא ביקשנו את הדבר הזה שנקרא מלחומה"
בהמשך הבהירה: "אני מאמינה שהעולם ישנה את הנרטיב כלפינו, ואני עושה את זה במטרה לשנות את הנרטיב. אמרתי שמדינת ישראל מתגוננת, מגנה על עצמה. לא ביקשנו את הדבר הזה שנקרא מלחמה, הם הביאו את זה ע עצמם. אנחנו עושים הכל כדי שחפים מפשע לא ימותו. עמדה מולי איזו פאטימה אחת, כולה מכוסה ברעלות, ואני מסתכלת לה בעיניים. אמרתי לה 'אני רוצה שתגשי אחרי הנאום ותראי את התמונות'".
"הקלטת הזאת לא תיחשף מסיבה פשוטה - אני צריכה לשקם את הילדים שלי", הדגישה תעסה. "הילדים שלי לא ראו את זה ולא יראו, אני צריכה לשמור על המשפחה של בעלי. אני פה לחשוף את הזוועות בכל העולם, אם צריך אני אדע לדבר ערבית. הם לא מסכימים לראות את קלטת הזוועות. ילדי ישראל קורבנות לא פחות מילדי עזה. מקום מכבד כמו האו"ם שמסרב לראות את קלטת הזוועות, אחרי אתמול הרוב הסכימו לצפות בקלטת, כולל נשיאת האו"ם. כי אמרתי להם דברים שהם לא שמעו. הם לא יכולים לייצג את זכויות הילד בעולם ואת זכויות האדם אם הם לא עושים את עבודתם במאה אחוז. הם לא שופטים אותנו בצורה הוגנת. חמאס חייב להימחק מעל פני האדמה. אני רוצה שיבינו את זה".
"אחזור לנתיב העשרה"
על מצב המשפחה נוכח האובדן הכבד, שיתפה סבין: "ביום שישי הקרוב נציין 11 חודש למוות של אור וגיל, ועוד מאות הרוגים. אני שמחה שאני כאן כי אני לא יכולה להתמודד עם השכול והכאב, אני לא מצליחה לבכות ולהתאבל, הבריחה שלי היא לבוא ולעשות את השליחות הזאת ולפתוח לעולם לעיניים. כשאני אמורה לחזור ארצה הבטן מתהפכת לי, אני לא רוצה לעלות לבית העלמין ולעשות קדיש. אם זה תלוי בי? לא חוזרת לארץ. אחזור לנתיב העשרה ואקים בית בגובה 30 מטר. אני תובעת את חמאס על פשעי מלחמה, על אונר"א, את כל מי שיש לו חלק בזה, כולל הצלב האדום וכל מי שבחר לעצום את העיניים. הילדים שלי לא במצב נפשי מי יודע מה טוב. בני בן ה־16 כשהוא קיבל את הבשורה, אני קולטת שהוא כתב פוסט שמודה לצה"ל ולמדינה".
"בני השני לא היה מסוגל ללמוד אתמול, מאז 7 באוקטובר הוא לא במצב נפשי טוב", אמרה בכאב. "אין ספר הוראות כדי לשקם ילד שראה את אביו מתפוצץ לו מול העיניים. בני הקטן כל הזמן שואל איפה אבא. בני הקטן כל הזמן שואל איפה אבא. זה ככה יום יום, אין לי אף אחד שעוזר לי לשקם אותם. אני אמשיך את החיים ואשקם את הבנים שלי להיות גדולים מהחיים. הנכדים והנינים שלי ימשיכו לחיות בישראל במושב נתיב העשרה. אין מקום לפחד. אסור לנו לקום ולעזוב את הבתים שלנו, כי אז חמאס ינצח. אני סומכת על צה"ל מי שבחר לחזור עכשיו לנתיב העשרה לוקח סיכון מאוד גדול. מצפה שיהיה צבא בתוך עזה ובפילדלפי ויעשו את העבודה. אני בעד לשחרר את החטופים לא משנה מה המחיר".
עריכה: מיכל קדוש
