שימוש בדימיון ככלי מרפא
הפסיכותרפיסטית גלית יצחקי דירייזין: "כשעובדים עם ילדים להשתדל כמה שפחות לשאול שאלות של דמיון שמוביל אותם למקומות מפחידים"
הפסיכותרפיסטית גלית יצחקי דירייזין, מנהלת הכשרות מטפלים ומעגלי סיוע לנושא נעדרים, חטופים, בני ערובה שבים ומשפחתם, במכון מפרשים נמל מבטחים, סיפרה לרון שלום ויואב כהן, הסבירה מהי טראומה עמומה: "יש לנו חלקים שהולכים לנו לאיבוד בלי שאנחנו יודעים מתי זה יסתיים. כמו המתנה מאוד ממושכת שלא ברור מתי זה ייגמר, או שחסרים לנו פרטים על מה שקרה או מה שקורה. זה יכול להיווצר כתוצאה מאירועים שונים. לדוגמה חיילים מרוחקים שהם ומשפחתם לא יודעים מתי זה ייגמר, משפחות החטופים נמצאות בהמתנה בלתי נסבלת כשלא יודע מתי הם חוזרים. זאת טראומה בהתהוות שלא ידוע מתי היא מסתיימת". גלית ביקשה להדגיש: "מאוד חשוב לדבר על אנשי הטיפול והסיוע שנמצאים כל הזמן מסביב למשפחות. יש משהו מאוד משמעותי במקומות האלו, שהם יכולים להשתמש בדימיון. הדימיון יכול להיות מאוד קשה ומכביד. כשעובדים עם ילדים אפשר לקחת את הדמיון למקום מרפא. להשתדל כמה שפחות לשאול אותם שאלות של דמיון שמוביל אותם למקומות מאוד מפחידים. ודווקא ללכת למקומות חיוביים".
