במהלך חג שמחת תורה נהרג בקרב בדרום לבנון רס"ב (מיל') גיא עידן, בן דודו של צחי עידן החטוף בעזה. דבורה, אימו של צחי, שיתפה בכאב הגדול שהמשפחה חווה ובתסכול מדשדוש המשא ומתן על עסקת חטופים, וגם פנתה לראש הממשלה.
"גיא, האחיין שלי, נהרג ביום חמישי. שוב שמחת תורה, שוב חג שחור משחור. עד אותו יום, כשאני חושבת על זה, גיא היה מגויס כולו, יחד עם כל המשפחה שלנו, לעשות הכול כדי שצחי יחזור לגלי ואל שלושת ילדיו, כי הוא יצא על הרגליים וכולנו מחכים שיחזור על הרגליים. מה לעשות שגיא, שגדל עם צחי וכל הילדות הם היו יחד, הוא בחר להתנדב לצבא בגיל 51 ולהילחם למען המדינה שלנו, אותה מדינה שהפקירה בשמחת תורה שנה קודם את צחי ואת משפחתו, ועדיין היא ממשיכה להפקיר אותו, 387 ימים", סיפרה.
לדבריה, "העם הזה שלנו זה עם שהמדינה הזאת חשובה לו. גיא מלח הארץ, וככה כל בני הדודים של צחי, והוא לא היחיד במשפחה שלנו שנלחם. יש לנו גם בעזה, גם בשומרון, ברוך השם זאת המשפחה שלנו, ועכשיו אחרי שהצבא כבר חיסל את נסראללה ואת סינוואר ואחרי התקיפה באיראן, אז הצבא הוכיח שיש למדינה את היכולת הצבאית המדהימה הזאת להגן עלינו אזרחי המדינה. זה מה שגיא גם רצה, אז מה נשאר לנו? נשארה לנו רק משימה אחת, וצריך שעם ישראל יתגייס בשבילה - כי כזה גם היה גיא וכזה הוא גם צחי, שצריך למצוא פתרון אסטרטגי מדיני שיחזיר כבר את כל החטופים הביתה בעסקה".
לאחר מכן התייחסה לכך שראש הממשלה מכנה את המלחמה הנוכחית כ'מלחמת התקומה': "אנחנו לא במקום של תקומה, אנחנו היום במקום של שבר גדול. אנחנו במקום של כמה חזיתות. מעבר לעובדה שזו מטרת העל שלי, אימא של צחי, זו צריכה להיות מטרת העל האחראית, הפטריוטית, הציונית, הערכית של המדינה הזאת, כי כולנו אזרחים שלה. אני חושבת שאסור להוריד עין מהכוונת, זו גם הייתה המשאלה של גיא. למה הוא התנדב? בין היתר לתת כוח ללוחמים האחרים שיחזרו קצת הביתה וינשמו, וגם להחזיר את צחי בריא ושלם יחד עם 100 חטופים. זאת הדרך היחידה לחבר את העם הזה כולו לאמון מחדש ולתקווה, אז אני חושבת שאסור לנו לתת לפחד לנהל אותנו".
בהמשך פנתה לראש הממשלה: "צחי זועק אלינו מהמנהרה אי שם בעזה, וכל דקה עשויה להיות גורלית, ורק אתה ראש הממשלה יכול להציל אותו ויחד איתו את כל החטופים. הבקשה הגדולה שלי שתתן לאנשי המשא ומתן את המנדט להביא עסקה. כל רגע עשוי להיות מאוחר מדי, והמחיר ששילמנו הוא כבר בלתי נסבל כי הגיעה העת לסיים את זה. זאת התחושה העמוקה שיש".
"אנחנו שנה שלמה לא מצליחים להתאבל על מעייני הנכדה שלנו, אין לנו היכולת גם להתאבל על גיא. כולנו עסוקים במה עוד אפשר לעשות כדי להביא את צחי ואיתו 100 חטופים. הלב מתכווץ, הבטן מתהפכת, כבר אין דמעות וגם אין לנו יותר מדי מילים", הוסיפה בתסכול.
"אם הייתה אפשרות לחסל את נסראללה ואם הייתה אפשרות לשלוח את כל המטוסים לאיראן, אז יש לנו אפשרות להגן על האזרחים במדינה הזאת או שאנחנו תלויים באויבים שלנו? הם מנהלים אותנו או שאנחנו מנהלים את המדינה שלנו? מי המנהל פה? מי זאת המדינה שהתחייבה לשמור עליך? על ענת? עליי? על כל אזרחי המדינה? מי? חמאס?", תהתה.
"אני לא דיפלומטית, לא נבחרתי לאיזשהו תפקיד כזה או אחר. אני פוגשת בכלל אנשים, אני פוגשת את האדם שעומד מולי ואני מגלה שהעם הזה, גם כשאני נפגשת עם חברי כנסת או עם הרשויות, כולם אומרים 'אנחנו איתכם'. הנקודה היא לא 'אנחנו איתכם' ולא 'כשתהיה עסקה, אנחנו נחתום עליה'. מי מוביל את העסקה? מי מביא את זה? צריך להיות רצון, רצון להביא את החטופים וזה צריך להיות הרצון של ראש הממשלה, כי כשיהיה לו רצון, אז תהיה עסקה למרות הכול, ויגיעו החטופים שהזניחו אותם והפקירו אותם בחזרה לעם הזה, ואפשר יהיה להתחיל לבנות את המדינה מחדש על הערכים שעליה היא קמה".
לקראת סיום השיחה שיתפה ביחסים בין צחי לגיא: "הם גדלו יחד כילדים. כשהם כבר היו אחרי הצבא, הם גרו ביחד בדירה בתל אביב. הקשר של כל המשפחה שלנו לא בא בעקבות האסון שאנחנו חווינו, הוא קשר של משפחה אחת מאוד מאוחדת, מאוד אוהבת, מאוד מפרגנת, מאוד אחד בשביל השני. עולה לי המחשבה, אם אני צריכה להיכנס טיפה לראש של גיא, גיא לצערנו הרב מאוד השאיר אלמנה ושתי יתומות, מי ייתן וצחי לא יבוא למצב שישאיר מאחוריו אלמנה ושלושה ילדים. גיא היה עושה הכול כדי לשחרר את צחי".