את ספרה החדש של ליאור הוכמן, 'דובים בשממה', הגדירה ורדה רזיאל-ז'קונט כ:"מלא בכל טוב, דיכאון עם אימה וכעס, אבל יש בו עוד המון". הוכמן התארחה בתוכניתה של ורדה ב-103fm.
במרכז הספר ניצב אורן שקיבל צרור מכתבים שכתבה אמו אל הפסיכולוגית שלה בשנות השמונים, כשלקתה בדיכאון. המכתבים חושפים סיפור משפחתי מורכב, והוא הוא נשאב למכתבים האלה.
ורדה אמרה: "זה רעיון מדהים, כי טיפול הוא כל כך אימפוטנטי", ושאלה את הוכמן: "בעצם את בחרת, או שהגיבורה בחרה לכתוב מכתבים לפסיכולוגית. למה זה הבסיס של הספר?"
הסופרת השיבה: "הסיפור של הספר הוא לא הסיפור שלי, אבל הייתי בטיפול ארוך הרבה שנים, התמודדתי עם דיכאון ומצאתי שהטיפול לא מספיק. לבוא שעה בשבוע, זו טיפה בים. דברים סוערים בי, וזה לא עוזר, זה לא ליווי מספיק קרוב, ולשמחתי הפסיכולוגית שלי הסכימה שאכתוב לה. היתה בזה הקלה מאוד גדולה גם כי אני אוהבת לכתוב, וגם כתבתי כשהדברים קשים. הזמן שבו הוצאתי ממני את מה שסוער יכול היה להיות הזמן שזה קורה".
היא הוסיפה: "רוב הפסיכולוגים מאוד מיושנים. השיטה הזאת מצריכה פתיחות לרעיון. פתאום יכולתי לשתף במה שקורה מתי שזה קורה לי, וזה שחרר אותי מהלחץ של הפגישה. אפשר לדבר יותר על הכאן ועל העכשיו. בשבילי זה היה כלי משמעותי, והרגשתי שזה צוהר לעולם הפנימי של האדם. בדרך כלל אנחנו לא כותבים מכתבים עמוקים סתם ככה, צריך נכונות מהצד השני לקרוא ולהקשיב".
לא רק דיכאון מופיע במכתבי האם, אלא גם בגידה. מהמכתבים שבספר עולה כי הגיבורה הכותבת, איילה, נבגדה על ידי בן זוגה, יפתח. להוכמן היה חשוב גם להבין את הבעל הבוגד: "זוגיות היא עסק מסובך, וגם יפתח מרגיש נבגד. אשתו, איילה, היא לא מה שהובטח לו. הוא התחתן עם אישה מאוד נוכחת, לא רק שהיא 'נחטפה' לו לטפל בזוג תאומים, היא גם מאוד מדוכאת, והיא לא מתעניינת בו. חלילה אני לא חושבת שבגידה היא לגיטימית, היא המעשה הכי אכזרי שאפשר לעשות למישהי, אבל אני חושבת שיפתח, בתוכו, היו לו הצדקות לזה".
ורדה הבינה את נקודת המבט הזו ואמרה: "קשה מאוד, מתסכל ולא מתגמל לתמוך באדם שנמצא בדיכאון"
הוכמן גילתה כי סיפור הבגידה שבלב הספר מבוסס על ההיסטוריה המשפחתית שלה: "זה מבוסס על הסיפור של ההורים שלי, שהוא לא אחד לאחד על הסיפור שבספר. אני לא חושב שאמא שלי דכאונית או קרובה להיות איילה, אבל הרבה פעמים דמיינתי את עצמי להיות בנעליים שלה. איך הייתי מגיבה לכזה דבר, והיו לי שיחות ארוכות גם עם אמא שלי וגם עם אבא שלי בעניין. זו השראה לסיפור".
ורדה העירה כי האישה הנבגדת אומרת שבדיעבד טוב שהוא עזב.
הסופרת השיבה: "אני חושבת שמוטיב מרכזי בספר הוא החיפוש אחרי היציבות. 'קושר הרים', שמישהו יחזיק לנו האדמה שלא תרעד. לצערי אין. גם הדברים שאנחנו סומכים עליהם הכי, יכולים להתפרק. אילה מחפשת יציבות, ואם מישהו יכול לעזוב אותה ואי אפשר לסמוך עליו שיהיה לצידה בשעת משבר, אז טוב שעזב".
בהמשך איילה מוצאת בן זוג אחר. הוכמן סיפרה על התפנית בעלילה: "גם היא דמות מספיק מעניינת ועשירה כדי לקסום למישהו, וגם יש בעולם אנשים טובים שלא נרתעים ממקומות קשים, ולא פוחדים לקחת סיכונים. יש פה מסר של תקווה, היה מי שהיה מוכן לשלם ולהישאר, ולעמוד בחורף בשביל הפריחה שתבוא באביב".
ורדה הבחינה במוטיב ששזור במכתביה של איילה, ואמרה: "דווקא כי יש בספר תקווה, יש מוטיב שעובר לכל אורך הספר - החשק למות. זה בא במכתבים, ובמובן הזה את משחקת בקורא, כי איילה, יש בה רצון למות. מה היא תעשה איתו ולמה היא רוצה למות?"
בהמשך סיפרה הוכמן על אורן, בנה של איילה המגלה את המכתבים. אורן מבחינתה הוא סמל להכלה: "אורן הוא דמות אמפטית במהותה, הוא עובד סוציאלי בפנימייה , ובגלל זה הוא טוב במה שהוא עושה. ככה הוא חשוב ופועל בעולם".