"חוזרים להילחם ורק אחר כך אולי תצילו חיים?"
ענת דוידוב בביקורת על חלקים בממשלה שקוראים לחזור למלחמה על חשבון עסקת החטופים: "רק עכשיו הציבור נחשף לעינויים שהגברים הצעירים עוברים שם"
494 ימים, 76 חטופים. בהם לפחות כמה עשרות בסכנה מיידית. כל אחד שמצליח לחזור הוא נס. עופר קלדרון, שחזר אחרי 484 ימים מסויטים בתנאים לא נורמליים, פרסם אתמול פוסט עם כמה פרטים על מה שעבר עליו בתופת במרתפי עזה.
ציטוט: "מידי אחרי העסקה הראשונה תנאי השבי שלי ושל חטופים אחרים הוחמרו מאד! במשך 484 ימים שהיתי במנהרות מבלי לראות אור יום, בתנאי רעב קשים. חודשים שלמים ללא מקלחת וללא טיפול הולם. חייבים להוציא את כולם", כך כתב עופר קלדרון והוסיף: "חמאס הוא אויב אכזר שלא יהסס לפגוע בחטופים שיישארו מאחור".
רק עכשיו הציבור נחשף לעינויים שהגברים הצעירים עוברים שם כל יום. תקשיבו לעידית, אימא של אלון אהל שעל פי העדויות של השבים עובר עינויים קשים.
אז מה ראש הממשלה? ומה השר סמוטריץ'? חוזרים להילחם ורק אחר כך אולי תצילו חיים? זה סדר העדיפות? רק תגידו, שההורים של הבנים החטופים ידעו בוודאות למה לצפות. מגיע להם לא להיות מופתעים.
וגם: היום מתפרסם דוח חשוב של מבקר המדינה על מה שקשור בבריאות הנפש במלחמת חרבות ברזל. מערך בריאות הנפש, אומר המבקר, קרס בתחילת המלחמה. כך גם מרכזי החוסן שגם בשגרת החיים קרסו מעומס. זאת אחרי שבמהלך 20 השנים האחרונות התפוצצו מטיפול בנפגעי חרדה כתוצאה מירי רקטות וטילים לאזור העוטף.
דוגמה אחת: מתוך 10,500 ילדי שדרות המפונים, רק 4% קיבלו מענה מקצועי. כלומר 440 ילדים.
השירותים החברתיים של מדינת ישראל בגדול נותרו הרחק בפער מהמדינות המפותחות. חבל שגם תקציב 2025, כשיהיה סוף סוף, לא נותן תשובות למצוקות הללו.
