שמונה שנים ללכתו של מאיר איינשטיין
אולי איינשטיין, רעייתו של מאיר ז"ל: "הוא 'מת' על הישיבות אצלנו בבית. הוא חיכה לזה" • קופמן: "הוא היה דיקטטור, אבל ביישן"
שמונה שנים ללכתו של השדר האגדי מאיר איינשטיין ז"ל. חברי פאנל התוכנית נזכרו בסיפורים הקשורים לחבר, קולגה ואיש מקצוע מהמעלה הראשונה. שוחחו עם אולי איינשטיין, רעייתו של מאיר ז"ל, ששיתפה בגעגועים הגדולים לבעלה.
"זה כ"כ מרגש אותי לשמוע את הקטע הזה", התייחסה תחילה לשידור שיא העולם של בולט באליפות העולם בברלין בו פנה איינשטיין למשפחתו והקדיש לה", "הוא כ"כ חסר - עצוב".
קופמן סיפר כי "מאיר אהב אתלטיקה ואחרי זה כדורגל. עוד אמר: "מה שחסר, ועבדנו הרבה שנים יחד גם בטלוויזיה וגם ברדיו, זה הטלפון ממנו בבוקר אחרי שהיה כותב פתק קטן עם מה הוא רוצה שיהיה בשידור ועם המשימות שלנו לשידור, כי הוא לא הביא מרואיין מימיו - הוא היה ביישן".
אולי איינשטיין נזכרה: "צחקו עליו, שהיה מגיש פינות ספורט בחדשות 12 עוד שמיקי חיימוביץ הגישה, היו צוחקים עליו 'עוד מעט תגיע עם כרטיסים של אוטובוס'. הוא הגיש את זה כמעט בעל פה - היה לו זיכרון פנומנלי - באתלטיקה הוא היה צריך את זה".
פרימו הצטרף לדיון וסיפר: "הוא היה עושה עניין בשנייה. כל האולפן היה אש - מספיק שהיה אומר שני משפטים. רוני, זוכר את 'הוא לא מביא גופה'?
מליניאק טען כי "מאיר היה מעורב בכל אירועי הספורט הגדולים ולא היינו מקבלים רשות השידור לפני שהיה לו מה להגיד".
אולי סיפרה על התקופה במלחמת המפרץ. "היה משחקים של מכבי ת"א בכדורסל והייתי לוקחת אותו לשדה התעופה - הכבישים היו ריקים - אני הייתי הנהגת היחידה על הכביש", ציינה.
קופמן נזכר: "הוא היה נוסע עם תיק עור חום והבלייזר הכחול". פרימו הוסיף: "הסיגרלות החומות".
עוד אמר קופמן: "הוא היה דיקטטור, לא היה כמוהו, אני זוכר משידורים שלו מחו"ל - לפני שידור ואחרי שידור - הוא היה מתקשר אלייך ולילדות".
אולי שיתפה: "באחת הנסיעות לשידור בחו"ל הוא השאיר לי פתק על המקרר - שיש לי עד היום 'אני אוהב אותך לפחות עד גיל 70'".
אולי שיתפה לגבי המחלה אותה הסתיר: "הוא כל הזמן אמר שיש לו קרע בברך. כולם הציעו לו 'אנחנו מכירים את הרופאים לספורט הטובים ביותר', הוא אמר 'לא, לא, אני בסדר'. מיד נזכרה: "הוא הגיע לערוץ הספורט והוא אמר להם לפני השידור 'אני הולך להגיד משהו, אני מבקש שלא תדברו על זה'. אני זוכרת את שלמה שרף וכולם ככה המומים".
מליניאק נזכר: "היינו עושים ישיבות אצלכם בבית". אולי ציינה כי "הוא 'מת' על הישיבות אצלנו בבית. הוא חיכה לזה. הוא לא כ"כ דיבר, אבל להקשיב לפחות".
קופמן פנה בסיום לאולי: "8 שנים ואנחנו זוכרים. הוא היה איש מיוחד - יש לי סיפורים עליו ל- 6 שעות ולא ל- 6 דקות".
