"הייתי ילדה שהיה קל להתבריין עליה"
נועה זילברמן, שסבלה מבעיות דימוי גוף בעברה, סיפרה למיכל פעילן על ההחלטה להשתמש בחוויות ילדותה על מנת לסייע לאחרות • פרק 10
נועה זילברמן, פסיכותרפיסטית אינטגרטיבית, התמודדה עם בעיות בדימוי הגוף במהלך ההתבגרות. היא החליטה שאת פועלה, תקדיש לאותן ילדות שחשו כמוהה כשהייתה צעירה, ותעניק להן חיים מספקים יותר ואוהבים יותר כלפי עצמן. בפרק ה־10 בפודקאסט 'פרק חדש' בהגשת מיכל פעילן, שוחחה מיכל עם נועה על ההחלטה לשוב כאישה לחוויות הלא נעימות שעברה כילדה, ועל התיקון שהיא מבצעת בימים אלה בסיוע לאחרים, גם כחלק מצוות המקימות והמשפיעניות של פרויקט סלפרי של ויצו לקידום דימוי גוף ודימוי עצמי חיוביים.
"באופן מאוד מצער הסיפור שלי הוא לא כזה חריג, וזה העניין", פתחה זילברמן. "בדיעבד הייתי רגילה, אולי מלאה. הייתי ילדה שהיה קל להתבריין עליה, וסבלתי מדימוי גוף ומביוש המראה שלי מהסביבה, וזה כלל תיקוף מהסביבה הקרובה אליי. הדבר הזה הלך איתי עד גילאי העשרים שלי, מה שהלך שם לא היה בסדר. הייתי בת 8 ועברתי בית ספר. כשנכנסתי לכיתה החדשה קיוויתי שלא כולם יהיו רזים, ממש קיוויתי לא להיות השמנה בכיתה. זה היה בכיתה ג', זה מה שילדה חושבת, בזה היא מתעסקת, מזה היא חוששת. התחלתי לחפש בעיניים שאני לא היחידה. החשש הזה הגשים את עצמו, כי כלפיי נעשתה הרבה בריונות בנושא. שמות גנאי וקללות, אלה דברים קשים, גם אלימות פיזית. לקח לי המון שנים להבין את סדר הגודל של החוויה, עד כמה היא הייתה קשה".
על פועלה בתחום, סיפרה: "השליחות שלי, המקצוע שלי והריפוי שלי מגיעים מתוך הפצע שלי, כי זה נותן לי תחושת השלמה ואולי תחושה של ריפוי שהילדה הזו, הנערה הזו, הבחורה הצעירה שכל כך סבלה, היום המשאלה הפנימית שלה היא לעזור לאחרות לצאת מזה, ולהכיר בעבודה שהבעיה היא לא בהן. הרצפה אכן עקומה. השיח הפנימי היה מאוד מלקה ורעיל: את מגעילה ואת לא ראויה כי את עצלנית וחסרת אופי. זה החוט המקשר בין מראה חיצוני לבין שיוך תכונות אישיות. הנה הם צודקים, את נראית נורא וזה כי האופי שלך לא מספיק טוב, לכן את לא דומה לאידיאל. זה חלק מהמיתוס של תרבות הדיאטה. השליחות שלי היא תקווה שעוד נערות, וגם האנשים הבוגרים שמקיפים אותן, יידעו שהיכולת להיות רזה לא תלויה בתכונות אופי ולא בכוח רצון. מה שטרגי בסיטואציה כזו היא שלא הייתה הכרה שהבעיה לא בי. גם הסביבה הבוגרת ואפילו אנשי רפואה, לא הייתה להם הכרה בזה שאני לא מצליחה לרדת במשקל או לעשות שינוי באורח החיים שלי כי יש הרבה סיבות שלא תלויות בי".
"הייתה גם את החוויה בשיעורי הספורט", שיתפה נועה. "בהרבה מבתי הספר אופן המדידה של משרד החינוך מזיק. נועה הילדה הקצת מלאה שנורא רגישה ומפחדת מכדורים, שמו אותה בזוגות לרוץ 100 מטר או עם כל הקבוצה. זו חוויה של 'אני אגיע אחרונה ויצחקו עליי'. זה גרם לי לפחד מספורט, במקום לקדם אותו. שיעורי הספורט לא נועדו להפוך אותנו לספורטאים תחרותיים. אני זוכרת כנערה המון אקטים רגשיים כלפי עצמי וגם התנהגות פוגענית אל מול דימוי הגוף שלי, עם המון ענישה כלפי עצמי. היו גם אקטים של הפרעות אכילה, או אפילו הרעבה עצמית, יש הרבה זכרונות כאלה. מה שהיה הכי כואב הוא שהסביבה הבוגרת לא הבינה, וחזרה לאותו נרטיב שגוי שהחזיר את האחריות אליי: 'אם את סובלת, אז תעשי דיאטה'. חשוב להפריד בין תחושת השייכות לתחושות הערך שלי. להצליח לפעמים לשמור על מרכז פנימי שאומר: 'הערך שלי הוא לא רק אם הבנים בכיתה יצחקו עליי'. זה קשה".
בסיום הפרק, הסבירה: "חשוב להבין שהדבר הזה שיש לנו ביד, יש לו המון כוח והוא מעצב לנו את התודעה. אם אני כל הזמן נחשפת לנשים שנראות מאוד רחוק ממני, כי יש ייצוג ברשת רק לשני אחוז, זה אומר ש־98% בסבל גדול. צריך להבין שאני יכולה לעקוב אחרי אנשים שאני יכולה להרגיש שייכות אליהם, בין אם במראה ובין אם בכנות שהן מביאות. אם את רואה שאת עוקבת אחרי מישהי, והיא רק גורמת לך להרגיש רע עם עצמך, אז אולי לא. בסך הכול אני אוהבת את איך שאני נראית היום. העבודה היא לקבל את הימים שבהם אני לא אוהבת את איך שאני נראית, וזה בסדר. לא נועדתי להיות יפה, וזה בסדר. זאת לא המחויבות שלי כלפי האנושות, אני יכולה לפעמים להרגיש לא יפה, העולם לא יקרוס".
בסיום הפרק, שוחחה מיכל פעילן עם ניצן ספיון, מנהלת תחום פיתוח הדרכה באגף החינוך ומנהלת פרויקט 'SELFREE' של ויצו שסיפרה כי מטרת תחום פיתוח ההדרכה באגף החינוך של ויצו היא לטפח מנהיגות צעירה ולחזק את תחושת המסוגלות בקרב ילדות וילדים, נערות ונערים, תוך צמצום פערים וקידום שוויון מגדרי בפריפריה ובכלל. אנחנו מאמינות ביכולת של הדור הצעיר להוביל שינוי עמוק בחברה הישראלית – זוהי המשכיות טבעית למסורת החברתית של ויצו כבר יותר מ־100 שנה.
פרויקט 'SELFREE' נולד מתוך הצורך לייצר מרחב שבו בני ובנות נוער יוכלו לעצב דימוי גוף ודימוי עצמי חיובי, ולהפוך לשותפים ולשותפות בשינוי תרבותי רחב. לצד הסדנאות לנוער, להורים ולאנשי חינוך, אנו פועלות גם ברשתות החברתיות יחד עם קבוצת משפיעניות צעירות שצמחו עם הפרויקט – כי אם אנחנו רוצות להשפיע באמת, אנחנו צריכות להיות נוכחות גם שם, במקום שבו השיח מתרחש.
עריכה: אחיעד לוק ומיכל קדוש
