הבוקר (ב') הצהיר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כי 'החזרת החטופים זו לא המטרה הכי חשובה'. לישי מירן-לביא, אשתו של עמרי מירן החטוף בעזה, הביעה את הזעזוע והכעס שלה על דבריו. בשיחה עם בן כספית וינון מגל ב-103fm קראה לשר האוצר לבוא ולומר זאת לשתי בנותיה הפעוטות.
"אמירה כזאת היא מדיניות של ויתור, כי מישהו חושב שהם יכולים לשרוד שם ויש עדיין כאלה ששורדים בחיים, עד מתי הם ישרדו בחיים? מה זה אומר 'הניצחון המוחלט'? כל עוד אחד נמצא שם מבין בני הערובה עוד שם, לא ננצח", אמרה התחילת השיחה.
לדבריה, "כל עוד הם שם, אנחנו מפסידים בכל יום מחדש. האמירות האלה חסרות אחריות. הן פוגעות במורל מדינת ישראל כולה ופוגעות באיש הפרטי שלי, פוגעות בבנות שלי, והן חייבות להיפסק. אם מישהו רוצה לבוא ולהגיד את זה שלא יתרברב בתקשורת, שיסתכל לבנות שלי בעיניים, לרוני בת השלוש וחצי ועלמה בת השנתיים שאותו שר הפקיר גם אותן ב-7 באוקטובר ויגיד להן: 'אבא שלכן לא חשוב, הניצחון המוחלט שבעיניי הוא מה שחשוב'".
היא סיפרה כי שר האוצר היה אמור לבקר את תושבי קיבוצה: "השר סמוטריץ' היה אמור להגיע מחר לביקור ראשון בנח"ל עוז. הוא דחה אותו, למה? למה לא לבוא ולהסתכל לנו בעיניים? ראש הממשלה קורא למלחמה הזאת מלחמת תקומה, בואו תסתכלו למי שאתם רוצים שיקים את המקומות האלה מחדש, זה אנחנו, אנחנו התושבים שנעשה את זה. לא תהיה פה תקומה ולא יהיה פה ביטחון ולא יהיה פה ניצחון עד שהם יהיו פה בחזרה".
"האם עמרי הוא חייל שיצא להילחם לקרב? הוא לא יצא מהבית, הוא היה בן ערובה בבית שלו והוא נחטף אל מול עינינו. אני לא מבינה איך הדבר הזה לא נתפס לאנשים, לחלק מאתנו. אם רוצים להקריב אותם, תסתכלו לילדים בעיניים", הוסיפה מירן.
כיום לישי חדורת שליחות: "אני לא חשובה. לישי לא קיימת. לי יש מ-7 באוקטובר שני תפקידים: להיות אישה של חטוף שתעשה הכול כדי שהוא ישוב הביתה, ולהיות אמא לשתי ילדות קטנות שהיו בעצמן בנות ערובה, ואבא שלהן נחטף מול עיניהן לעזה. התפקיד שלי לא חשוב. אף אחד לא יכול לשאול את עמרי היום מה דעתו ומה הוא רוצה. אנחנו רק יודעים כמה מתעללים בהם".
היא שללה על הסף את האמירות כאילו הקריאה לשחרור החטופים גם במחיר הפסקת המלחמה היא רגשית: "מנהלים מערכה מתוך שכל והיגיון? הנה היגיון נוסף שקל להתחמק ממנו: כשאנחנו מסתכלים לילדים שלנו בעיניים, מה נוכל להגיד להם? אם תיחטפו יפקירו אתכם".
"החזירו את רוב החטופים? זה לא משנה. כל אדם הוא עולם ומלואו, וכרגע 59 עולמות עדיין שם, 59 עולמות שלמים, כל אדם הוא אדם. כשאנחנו ממשיכים ומדברים בצורה כזאת, אנחנו מתנהלים מתוך רגש ולא מתוך שכל. כי אם היינו מתנהלים מתוך ראייה מפוכחת לעתיד כדי לא לשבור את העם, ולא להישבר, ככל שנמשיך נגיע למסקנה הזאת שצריך להשיב אותם".
"שאף אחד לא יפחיד אותנו מ-7 באוקטובר הבא, כי אם אני מצליחה להאמין שמדינת ישראל לא תחזור על השחצנות והיהירות שהיו פה עשרים שנה, נגן על הגבולות שלנו", קראה והזהירה: "ואם לא, אפשר לסגור את הדלת. האור כבוי כבר יותר משנה וחצי כי כרגע המדינה הוא לא מתקיימת".
היא סבורה כי גם אם ישראל תסיים את המלחמה, יהיו סיבות לחזור ולהילחם בחמאס: "כילידת שדרות וכתושבת נח"ל עוז, ארבעים שנה אני באזור, כמי שישבה עם מחבלי חמאס בביתה, אני מבטיחה שהם יתנו לנו הרבה מאוד תירוצים. בפעם הבאה שרקטה אחת תיפול, שתקום הממשלה ותגיב ולא תקרא לתושבי העוטף בכיינים ולא תכיל טפטופים. אבל את השבת בני הערובה שעוד שם, יכול להיות שלא תהיה לנו הזדמנות נוספת להחזיר. עם כמה רון ארדים מדינת ישראל עוד יכולה להתמודד? אנחנו בדרך 'הנכונה' לשם".
"אנחנו ההורים שמבטיחים לילדים שלנו עולם טוב יותר, כבר שנה וחצי הורסים את מה שהרוס לנו. אנחנו חיים בתוך הריסות. דגלי ישראל מתנופפים, הם צריכים להיות בחצי התורן. כי מדינת ישראל באבל מתמשך ואנחנו לא צריכים לקום מזה. זה ההיגיון וזו ראייה מפוכחת לעתיד", סיכמה מירן-לביא.
עריכה: אחיעד לוק