החיים בדיור מוגן עמוסים בפעילויות מהבוקר ועד הערב. אבל איך זה נראה בפועל, וכיצד משפיע הלו"ז הגדוש על הדיירים? בפרק השביעי בפודקאסט 'מפגשים מהסוג השלישי', אירח אורי גוטליב את מאיה ברק, מנהלת התרבות ב'בית בלב' בפתח תקווה, ואת ציפי שומרת, דיירת בדיור המוגן 'בית בלב' בעיר, שסיפרו על סדר היום בדיור המוגן, ועל היתרונות הרבים של שלל הפעילויות.
"התרבות היא החלק הקהילתי במקום", פתחה מאיה. "יש פעילויות מ־07:30 בבוקר ועד 19:30 בערב, כמה שפחות זמן בתוך הבתים. יש בחוגים שלנו הכל - שיעורי ספורט, יש כאלה שבאים לשיעורי ספורט ארבע פעמים ביום, יש גם קרמיקה, ציור, פסיפס, תנ"ך, ספרות, וזה גם מתחדש ומשתנה בהתאם לרצון של הדיירים. יש גם סדנאות של בינה מלאכותית ושימוש בטלפון ומחשב. יש מבחר מאוד גדול של פעילויות. יש כאלה שהתחילו לצייר אצלנו בגיל 80 והם לא ציירו בכלל בעבר. המדריכים והמורים מוציאים את המקסימום מכל אחד. יש דיירים שבעצמם מעבירים חוגים אצלנו. בכל פעילות נוצרת קהילה קטנה שמאחדת אותם. אנחנו עושים סיורים בחוץ, יוצאים לפארקים, יושבים בבתי קפה כמה שעות".
בתגובה, שיתפה ציפי: "אני ציירת, עשיתי 25 תערוכות יחיד, והיה חשוב לי שב'בית בלב' יהיו תערוכות אומנות. הייתי בת 80 ואלמנה והייתי צריכה להחליט אם אני הולכת על הדיור המוגן או לא. עבדתי במתנ"ס בפתח תקווה, הייתי מאוד פעילה, היה לי מה לעשות, אבל הרגשתי בגיל 80 שאני קצת מתעייפת. בערבים היה לי קשה, לא היו פעילויות, הרגשתי בודדה, ואחרי שחגגו לי 80 אמרתי 'זהו זה', אני מצטרפת לדיור המוגן. כל ערב יש הרצאה בנושא אחר, זה מעשיר אותנו בכל התחומים. אני עושה ספורט, יש חוגים אחר הצהריים ובבוקר. מרוב פעילויות, אין לי זמן לצלצל לאנשים. קיבלו אותי בצורה חמה ואני קיבלתי את החדשים בצורה חמה, יש פה אווירה מאוד חמימה.
ואיך רותמים גם את בני המשפחה של הדיירים המבוגרים לתהליך? "הילדים מגיעים עם ההורים בדרך כלל", שיתפה ברק. "אני עושה להם סיור ומראה להם את הפעילויות והאטרקציות, ומדברת איתם על כל מה שקורה אצלנו בבית. זה משהו שמשכנע אותם לעבור אלינו. הקשר בין הצוות לדיירים אצלנו זה משהו מאוד משמעותי וזה מוכיח את עצמו כל פעם מחדש". "המשפחה שלי מבקרת אותי ומוציאה אותי לים, לסרטים ולקניון", הוסיפה שומרת. "מעטים הפעמים שאני נשארת בבית ולא הולכת לפעילויות".
בסיום הפרק, תיארה ציפי את תחושותיה הטובות נוכח ההחלטה שביצעה בגיל 80, והבהירה: "לא יכולתי לחלום ולחשוב על חיים טובים יותר".