"אני זוכר את הפנים של האזרחים שהצלנו"
רס''ן ר', מ''פ מסייעת בגדוד 90, שיתף את ליאת רון בתחושת השליחות וסיפר על התחושות הקשות בפינוי הגופות: "אתה לא מצליח להבין מי הטוב ומי הרע"
רס''ן ר', מ''פ מסייעת בגדוד 90, בן 25 מצפת, שוחח היום (ה') עם ליאת רון ב-103fm על אותו בוקר שבו שימש כסגן מפקד בבית ספר בסיירת חרוב. בשמונה בבוקר המפקד התקשר אליו והוא הוקפץ לעוטף ולבארי, שם פינה גופות וטיהר את היישובים במשך ארבעה ימים.
רס''ן ר' תיאר את תחילת האירועים: "אנחנו שנתיים אחרי, אני נמצא בבית אחרי תקופה ארוכה שסגרתי מכל מיני סיבות. אני קם לשיחת טלפון מוזרה מאוד, כי אני לא אמור לקבל טלפון בשבת, המפקד שלי שומר שבת. אני גר בצפת, לא היו אזעקות, לא היה כלום, מתעורר לוועידת חירום, ועדיין לא מבינים תמונת מצב ונערכים שיקפיצו אותנו. המפקד אמר 'יש יותר בלגן ממה שאנחנו חושבים, ניפגש בדרך'. אנחנו מעלים כשירות כמה שיותר מהר ויורדים דרומה. אחר הצוהריים אנחנו כבר היינו בעוטף".
הוא תיאר את ההתמודדות ואת דרכי הפעולה: "אני משתדל לא לקבל אינפורמציה יותר מדי מהתקשורת כי אני לא רוצה להסתכן בתוכן לא מדויק. אני מקבל את האינפורמציה מהאנשים בשטח, אמרו לנו לטוס לדרום. אמרו לנו שיש שם חדירת מחבלים המונית ואנשים נהרגים. אנחנו גונבים עוד מטר ועוד מטר לכיוון העוטף, במקביל החטיבה תופסת גזרות".
עוד המשיך: "אני פוגש כבר בכביש 6 משטרות ואנשי צבא שנעים דרומה, תנועה המונית וכולם ואני רואה גם כוחות נוסעים לכיוון צפון שתגברו באותו שלב. ככל שאנחנו מתקרבים ליישובים אנחנו רואים גופות על הרצפה, חלקם של אזרחים וחלקם של מחבלים. אני לא ארחיב אבל יש מראות שקשה לפספס. מקיבוץ רעים התחלנו לחלץ תושבים. התושבים חיכו לנו שנגיע".
על האתגר של זיהוי האויב והאזרח במצב לחימה סיפר: "האתגר הכי גדול שלנו כלוחמים להיכנס לתוך בית, ויש לך את הרגע לזהות אם מדובר באזרח או שמדובר במחבל וזה אתגר מקצועי לא פשוט שהדבר הזה פוגש אותנו. להגיד איך אני זיהיתי? אפשר להבחין מהר מאוד מי עזתי ומי לא, בלבוש - היו שם הרבה מאוד פלסטינים שהגיעו ללא מדים והיו שם חבר'ה שבאו לבזוז, והיו ילדים שלקחו מהגופות של המחבלים את הנשקים והשתמשו בהם, וזה אתגר כי אתה לא מצליח להבין מי הטוב ומי הרע".
על הצלת האזרחים אמר: "אני זוכר את הפנים של האזרחים שהצלנו. היו כוחות שנכנסו לבארי והתחילו לטהר את הקיבוץ, מחוץ ליישוב כבר היו מסוקי פינוי וכוחות הצלה, אבל היה חשוב להוציא אותם מחוץ לקיבוץ. הקיבוץ היה אזור לחימה אחד שלם. אני נלחמתי ואני לא זוכר שעות, אני זוכר שעבר לילה ועוד לילה ופשוט צחקנו שבראשון לא אכלנו כלום מיום שישי, אני רק על מים. אבל האדרנלין שיחק משחק חשוב".
על התחושות הקשות ועל המשמעות במשימה סיפר: "אם לפעמים אני מרגיש קושי או אתגר אנחנו נזכרים בשביל מה אנחנו פה, ואנחנו מבינים שיש כאן משימה שאין כמותה. בתור אחד שראה את הזוועות זה מלווה אותי מספיק כדי לדעת שצריך להמשיך ולעשות את העבודה ולא לעצור. בסוף ה'למה' זה חשוב. ובטח אחרי ששלשום שוחררו החטופים, זאת סיבה מרכזית להבין מה אנחנו עושים".
"אני בחרתי את השיר 'תתארו לכם' של שלמה ארצי, כי אנחנו נמצאים במקום שיש בו תקווה והעולם נהיה יותר יפה כשאין לנו חטופים בתוך רצועת עזה, ואני מקווה שכל החללים יוחזרו ונהיה במקום אחר, ואחרי שנתיים אני יותר אופטימי", סיכם.
