"זו הייתה משימת חיי"
דור אלמקייס, שהיה סגן מפקד כוח השיטור באירוע בפסטיבל 'הנובה', סיפר על החלטה לפזר את הקהל: "החלטה שהצילה אלפים"
דור אלמקייס, שוטר מחוז דרום שהיה סגן מפקד כוח השיטור באירוע בפסטיבל 'הנובה', שוחח היום (ה') עם ליאת רון ב-103fm על הרגע שבו הוא הורה לפזר את הקהל, החלטה שהצילה את חייהם של אלפי אזרחים.
תחילה תיאר אלמקייס את ההחלטה הגורלית להפסיק את המסיבה: "ההחלטה הזו היא גורלית שהצילה אלפי מבלים מהמסיבה. כבר בדקות הראשונות הבנו שהמטח של הטילים, שהיה נראה מאוד חריג, גרם לנו להבין שיש משהו יותר גדול. בכמה דקות הראשונות מפקד המסיבה החליט על הסגירה של האירוע, זה הציל אלפים".
על הבלבול הראשוני סיפר: "חלק מהמבלים חשבו שמדובר בזיקוקים ואז הבינו שזה אירוע אחר לגמרי. השוטרים נפרסו, והאנשים ראו שהשוטרים בדריכות והם היו קשובים לנו. אנחנו הגענו בשלב הראשוני כשדיווחו על ירי בקיבוץ רעים, כשעוד לא הייתה חדירת מחבלים במסיבה. נסענו לראות על מה הדיווח כי זה קרוב אלינו. היינו הכוח המשטרתי הקרוב ביותר וזיהינו גופה של זוג צעירים בגילאי ה-20, מחוסרי הכרה, ומשם הלכנו אחרי מסלול המחבלים. ראינו חקלאי ללא רוח חיים ורוכב אופניים שהיה שכוב ליד האופניים, ואז הבנו שזה אירוע של טרור. נהיינו דרוכים, הוצאנו את הנשקים וחיכינו להתקלות עם המחבלים. הקשר שלנו לא עבד ורק כשנתקלנו באמבולנס שאמר לנו 'יש מחבלים בדרך לאופקים', היינו במוכנות רק עם הנשקים האישיים שלנו".
על החילוץ בביתה של רחל אדרי ועל ההיתקלות עם המחבלים סיפר: "אתם לא מבינים את הקושי להיות במצב כזה, אין לנו קשר או אמצעים ופשוט אנחנו מוכנים להילחם על החיים שלנו רק עם 30 כדורים בקנה. הגענו לזירה לבית של רחל אדרי וחברנו שם לזוג אזרחים אמיצים וחבלן משטרה, הרמנו גופות של חברים שוטרים שנמצאו ללא רוח חיים. לא הבנו שיש בבית של רחל מחבלים, הם היו קומה מעלינו ופתחו עלינו אש ורימונים שנזרקו לעברנו".
עוד המשיך: "הווסט הגנה שלי, יש בו תיק חובש. לשמחתי לא הייתי צריך להשתמש בו, אבל ביום הזה הווסט הזה הציל לי את החיים, נפגעתי מרימון מרסיסי רימון. אנחנו מנהלים לחימה עם המחבלים, התקלות עם מחבלים שבאו מוכנים ועל הטנדרים שלהם היו מטעני חבלה. הם באו מוכנים ומצוידים, ואנחנו היינו עם ציוד מינימלי אבל עם רוח הישרדות שלנו כשוטרים, מה שלמדנו זה לשמור על האזרחים".
אלמקייס הרחיב על הקושי בתפקוד תחת לחץ: "היה קושי גדול של איתור של תמונת המצב, לראות כמה מחבלים יש, כמה שוטרים שלנו איבדנו. זה האירוע הכי גדול שמשטרת ישראל ספגה, אבדה של גיבורים שעמדו בחזית. המפקד שלי פונה לבית החולים, ואני קצין יחסית צעיר נותן הוראות לפי מה שנראה לי באותו הרגע, כי היה לי היעדר של תמונת מצב. לקבל על עצמי את התחנה עד שהמפקד יחזור, זאת הייתה משימת חיי. השוטרים שלי חיכו להנחיות, והבנתי שאם אני אישבר, הם יישברו אחריי. אם יש להם שאלה, אני חייב לספק להם תשובה".
"המשכנו את הלחימה לאורך כל היום", תיאר והמשיך: "לקחנו בחשבון שיש מחבלים שהשתלטו על בתים והם יתקפו את השוטרים כשהם יגיעו, אז היינו צריכים להיות מחולקים לגזרות, וזה מה שעשינו. נתנו לי משימה לנסות לאתר מהמסיבה של הנובה של השוטרים שנעדרים, שוטרים שבאו לסייע לנו ולהגיע להילחם. אני מגיע לשם ואני רואה את תמונת הזוועות. אני עזבתי את המסיבה בצורה מסוימת וכשחזרתי ראיתי ערימות של גופות של מבלים והבנתי שמה שהיה כאן רק בסרטים רואים".
על החשיבות בהערכה ובהנצחת השוטרים והגיבורים מאותו יום שחור אמר: "חשוב לי להנציח את הגיבורים, את השוטרים שהצילו והיו הקו הגנה הראשי של המדינה ביום הזה, מנעו חדירה של מחבלים בכל חלקי הארץ. השוטרים בלמו במחסומים או במסיבת הנובה, בקיבוצים, ונלחמו עד הכדור האחרון, רובם גיבורים שבגופם הצילו אלפי אנשים".
"אני בחרתי בשיר 'אלוף העולם' של חנן בן ארי, כי זה שיר שמסמל סיטואציה קשה כשבן אדם למטה, כשאתה חושב שהקושי קיים אבל חשוב לזכור כי כולנו אלופי עולם, גם האזרחים. חשוב גם כשנופלים להרים את הראש ולהבין שיש לנו מדינה אחת, משטרה אחת, אין לנו ארץ אחרת", סיכם.
