על רקע המתיחות הגוברת במפרץ הפרסי, הממשל האמריקני חוזר להשתמש ב"נשק יום הדין" הכלכלי: מצור ימי מלא על נמלי איראן. ד"ר רז צימט, ראש תוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ניתח בראיון את המשמעויות של הצעד הדרמטי ואת הסיכויים שלו להוביל לשינוי אמיתי במאזן הכוחות.
"לכאורה, האיראנים משדרים קולות שהם לא מוטרדים, אבל אני מניח שהם בהחלט חוששים", הסביר ד"ר צימט. "אם המצור הזה יהיה אפקטיבי, המשמעות הכלכלית עבור איראן, בוודאי ככל שהזמן יעבור, תהיה דרמטית. מצרי הורמוז מעבירים כ־90% מייצוא הנפט האיראני". מעבר לאובדן ההכנסות, איראן תעמוד בפני בעיה לוגיסטית קשה: עודף נפט שאין לאן להוציאו, מה שיחייב אותם "להשבית את שדות הנפט עצמם".
השאלה המתבקשת היא מדוע בחר הנשיא טראמפ להפעיל את הכלי הזה רק כעת, ולא בתחילת המערכה. לדברי צימט, השיקול היה כלכלי־פנימי: "בשלב הראשון טראמפ קיווה למערכה קצרה. המטרה המרכזית שלו בהקשר הכלכלה העולמית הייתה לבלום עלייה במחירי הנפט. לכן, לא זו בלבד שהוא לא הפעיל את הנשק הזה, הוא אפילו העניק פטור עבור אותו נפט איראני שהיה בים ואפשר למדינות כמו סין והודו לקנות נפט תוך פטור מהסנקציות הכלכליות".
כעת, כשהמשא ומתן תקוע, המטרה היא לכפות על איראן ויתורים כואבים בשתי סוגיות ליבה: הגרעין והשליטה במצרי הורמוז. אולם, ד"ר צימט הזהיר מפני "הנזק המצטבר לכלכלה האיראנית". עוד טען כי הם "יכולים להפעיל את החות'ים שיסגרו את מצרי באב אל מנדב, יכולים לפעול קינטית ובאמצעות חבלה נגד נמלים במדינות המפרץ".
"בסוף, השאלה היא האם הנזק לאיראן יחייב אותה לפשרות מרחיקות לכת בטרם הצד השני ינזקו בעצמן באופן בו יפעילו לחץ עם הנשיא טראמפ 'תפסיק עם העניין הזה'". באשר לדיווחים על פיצוץ המו"מ אמר, "יכול להיות שיש העברת מסרים, שני הצדדים אומרים שאפשר לחזור למו"מ. אני די סקפטי שיהיה אפשר לחזור למו"מ בדרג שראינו השבוע וגם אם יהיו שיחות בדרג מומחים אני בספק רב מאוד אם שני הצדדים יהיו מוכנים להתגמש מעבר למה שהתגמשו בשיחות הארוכות שהתקיימו בסוף השבוע".
האם פנינו לעבר חזרה ללחימה? "עקרונית, השימוש במצור ימי נועד לספק דרך ביניים בין לא לחזור ללחימה לבין להפעיל לחץ יותר 'הסלמתי' על איראן. אבל ברור שהפוטנציאל לחיכוך צבאי גובר מאוד. אם האמריקנים היום, החל מהשעה 17:00 אחה"צ, יתחילו להפעיל את המצור והאיראנים בתגובה ינסו לפגוע בכוחות האמריקנים עצמם, ישגרו כטב"מ לעבר נמל במדינות המפרץ או נגד צינור נפט שהסעודים משתמשים בו כתחליף להורמוז, כל אחד מהצעדים בהחלט עלולים לגרום להסלמה צבאית מחודשת", אמר.
הוא העריך כי "הסיכויים להסלמה לא רק כלכלית אלא גם צבאית גוברת מיום ליום".
בשיח הציבורי בישראל עולה השאלה האם המערכה מסתיימת בניצחון. ד"ר צימט הציע להמתין עם הקביעות הנחרצות והצביע על שלוש סוגיות קריטיות. "עם כל הכבוד להורמוז שהפכה להיות סוגיה מרכזית, אנחנו כישראלים צריכים להתמקד ב־3 סוגיות היסוד. הגרעין, "סוגיה מטרידה מאוד. הדיווחים על יכולות משמעותיות של איראן בתחומי ההעשרה והצנטריפוגות. אם זה לא ייפתר במו"מ, נסיים את המערכה בצורה בעיתיית, כי זה יאפשר לאיראנים בשלב מסוים לפרוץ לנשק גרעיני בעתיד".
בוסגיית הטילים צימט גילה אופטימיות זהירה: "להתרשמותי, הפגיעה בתעשיות ובמסלולי הייצור יקשו על האיראנים להתאושש". הסוגיה השלישית היא יציבות המשטר. בנקודה זו הניתוח פחות מעודד עבור המערב. "לצערי, אני לא רואה אינדיקציה לכך שהמשטר על סף קריסה. לא רואה כרגע את הציבור האיראני, שעבר טראומות בחודשים האחרונים של דיכוי ברוטלי ומלחמה, אני מתקשה לראות אותם יוצאים לרחובות. גם אם יצאו, אני לא רואה אינדיקציה שכוחות הביטחון פחות נחושים להתמודד עם האיום הזה".
לסיכום, ד"ר צימט סבור כי המערב שוב לקה בהערכת חסר של היריב: "הייתה שוב, לא בפעם הראשונה, הערכת חסר של יכולת הספיגה האיראנית. איראן בנתה את עצמה במשך 47 שנים להתמודד גם עם תרחיש כזה, לשרוד ולהשתמש בכלים שעומדים לרשותה; כמו סגירת מצרי הורמוז לא רק כדי לשרוד, אלא כקלף מיקוח במהלך המלחמה ובשלבי המשא ומתן".