איך מתגברים על הדיכאון?
מאזין: "אמא שלי נפטרה מול עיניי ומאז אני לא מצליח להתאושש" • שלומית: "כנראה שהיא לא החדירה בך את היכולת להתגונן לבד"
מאזין סיפר כי הוא סובל מדיכאון מאז שאמו נפטרה לנגד עיניו לפני ארבע שנים. מדוע הוא ניתק קשר עם משפחתו לאחר מכן, כיצד יוכל להגן על עצמו כאשר אימו אינה לצידו, ומדוע החברים שלו הם הפיתרון עבורו?
המאזין אייל עלה לשידור שוב, כעבור שלוש שנים, בתכניתה של שלומית תמיר ב־103fm וסיפר: "אמא שלי נפטרה לי מול העיניים לפני ארבע שנים. מאז ועד היום אני עדיין מתמודד עם דיכאון. ניסיתי להתמקד בשיקום שלי וניסיתי להרים את עצמי על הרגליים, וזה עלה לי במחיר של ניתוק הקשר עם בני משפחתי שניסו להוריד אותי למטה, ואפילו הסתירו ממני את העובדה שאימי גוססת. גם את הזוגיות שהייתה לי הצלחתי לאבד. מה שמחזיק אותי בחיים זו הקהילה והחברים שלי".
תחילה ביקשה תמיר לנתח את השימוש של המאזין במונח 'להוריד': "בני משפחה מורידים אותך, כדבריך, אבל למרות שאתה יכול להתנתק מהמשפחה, עדיין תפגוש אנשים בדרך שיורידו אותך למטה כמו הבוס שלך, למשל. עליך להיות בסביבה עם אנשים שלא ישפילו אותך. לקית בטראומה, ובמקום לסייע לך בני המשפחה שלך משפילים אותך ועושים ככל העולה על רוחם. לא תוכל להתגבר כך על מצבך".
על מנת להסביר למאזין שבתוכו יש כוחות עצומים שאם רק ימצא אותם - אף אחד לא יוכל להשפיע עליו, המשילה תמיר את המצב הקשה שבו הוא שרוי למדינת ישראל: "ישראל היא מדינה חזקה של חדשנות וטכנולוגיה, ויש לנו כל כך הרבה מה ללמד אפילו את הסינים. את המדינה הזאת אפשר לכבוש בשניות, אבל בגלל היכולות שלנו, אף אחד לא יכול לגעת בנו.
"חשוב על עצמך כעל מיני מדינה - אף אחד לא יכול לתקוף אותך. היכולת שלך להיות חסין זה בזכות היכולת שלך לחקור, להיות חדשני ולחשוב איך אתה רוצה להיות. כך שאין צורך שתחשוב על כך. חוץ מזה, מי שמוריד אותך - בטוח שהורידו גם אותו".
אם כן, מה עליו לעשות על מנת להתנתק מכל הגורמים שמפריעים לו להתגבר על הדיכאון? תמיר הציעה לפעול, ולא רק לדבר: "התנתק מהאנשים האלה. אם היחס שלהם כלפיך הוא שלילי ולא מפרגן, בפעם הבאה שזה יקרה - קום ולך".
גוף ונפש
"כאשר אנחנו מחנכים את הילדים שלנו, אנחנו מלמדים אותך שבסוף ניפרד", המשיכה תמיר, "אני הייתי רוצה שהילדים שלי יזכרו אותי כאימא שהפכה אותם לאנשים עצמאיים, חזקים ובלתי תלויים, וזאת למרות שהם לא יוכלו לגעת בי.
עוד ביקשה שלומית לנסות ולנחם את המאזין על מות אימו, והסבירה שהאובדן הוא אומנם קשה מנשוא, ובכל זאת תמיד יישארו המחשבות והזכרונות: "מה שנשאר זאת לא הצורה אלא הרוח והמחשבות. אימא שלך לא הצליחה להחדיר בך את היכולת להתגונן לבד כשהיא לא תהיה פה יותר, היא לא הצליחה לגרום לך להיפרד ממנה מבלי שתהיה בדיכאון וללמוד להיות חשדן כלפי אנשים שמשקרים לך.
"את כל החושים שהיא לא פיתחה אצלך, תצטרך ללמוד לבד דרך הקהילה. הקהילה שתומכת בך היא כמו אימא גדולה שמחבקת. מחר גם החבר הכי טוב שלך יכול לשקר לך ואז תשאל את עצמך 'איך זה קרה לי שוב'?, כך שעליך ללמוד מיומנויות של חיים.
"החסד שלנו בעולם זה שלמרות שאנחנו נולדים למשהו קיים, למשפחה קיימת - וזו בחירה נשימתית, בפעם השניה אנחנו יכולים לייצר את מה שאנחנו רוצים", אמרה תמיר והסבירה: "אפשר לבחור את המשפחה החדשה שלנו ואת החברים שלנו. זו אפשרות מדהימה שניתנה לנו כבני אדם. אתה בוחר את הקהילה שלך ואת האנשים שיעזרו לך לפתח את היכולות החושיות שלך. אתה בוחר להתנתק מאותם אנשים שיפוטיים וביקורתיים. כך אתה מתמודד".
המאזין הוסיף ואמר שלמרות שבחר להתנתק מהאנשים הרעים בחייו, הוא עדיין לא מוצא את השקט הנפשי, ומה גם שלאחרונה חלה בעצמו ולא מוצא איזון בחייו. על כך אמרה שלומית: "אתה לא בחמלה על זה שחלית ועל זה שלא ידעת מי זאת המשפחה שלך. הרבה אנשים חולים בגלל הבנה מאוחרת, ולעומת זאת הבנה בזמן גורמת לנו להרבה חמלה".
"אנשים לא רוצים לדעת את האמת"
לבסוף ניסתה שלומית להבין מדוע המאזין חזר אליה רק כעבור תקופה ארוכה למדי: "מה גורם לאנשים לברוח? הם לא רוצים לדעת את האמת, או שלא רוצים שאגיד להם מה לעשות. אני לא אומרת כיצד לפעול, אלא רק עוזרת להבין את הדברים וגורמת לאנשים לחשוב לפי זה. אנשים מפחדים לאבד שליטה על המחשבות שלהם, אבל אי אפשר לאבד שליטה כי אני באמת לא מנסה לשלוט באף אחד". ובכן, אם אתם נמנים מבין אלו שאי פעם עלו לשידור ושאלו שאלה, כדאי שתתקשרו שוב ותספרו לשלומית כיצד היא שינתה לכם את דפוס החשיבה.
עריכה: מיכל דאבי
