לשון הרע, לא מדבר אלי
שיימינג = ביוש • מה היחס של בתי המשפט לתופעה המדאיגה, וכיצד תדעו מתי השיימינג חיובי? • כל הפרטים
מאז כניסת הרשתות החברתיות, חיינו השתנו פלאים - לטוב ולרע. אחד מהחסרונות זה כמובן השיימינג שרץ ברשת וגובה לא מעט קורבנות; כך (לא) מטפל החוק בבריוני הרשת.
יו"ר ועדת לשון הרע של מחוז מרכז בלשכת עורכי הדין עו"ד רון לוינטל, הסביר לדרור רפאל ב־103fm מהו שיימינג וכיצד החוק מתייחס לנושא הכואב: "שיימינג זה מושג חדש ומעורפל. אנחנו עוסקים בחוק משנת 1965 שחתום עליו לוי אשכול - אני חושב שההורים של מארק צוקרברג עוד לא הכירו, ובכל זאת החוק לא שונה כל כך הרבה מאז. היו בו כמה תיקונים, אבל לא רציניים.
"בהתחלה בבית המשפט לא ידעו אם השיימינג חמור יותר או פחות מספר, מרדיו או מטלוויזיה", המשיך לוינטל, "חשבו שזה משהו שילדים משחקים איתו וזה שטויות, ורק עכשיו מתחילים להבין ששיימינג זה ממש לא שטויות".
דרור ביקש לדעת מדוע סוגיית השיימינג לא מגיעה לדיון בכנסת ישראל, ומדוע לא מנסים שם לרענן את החוק הישן עליו חתום לוי אשכול. לוינטל השיב כי זו בעיה מורכבת למדי, וזה ככל הנראה בגלל המתח בין לשון הרע לבין חופש העיתונות והדיבור: "יש פחד של עיתונאים וחברי כנסת להתעסק עם העניין הזה. החוק הזה לא בכדי לא עבר שינוי.
"המון דברים היו צריכים להשתנות פה, כמו למשל חשיפת כתובת איי-פי של גולש שכתב טוקבק נגדך, אחריות של מנהלי רשתות ובעלי אתרים ועוד", אמר לוינטל. "כרגע בתי המשפט בלית ברירה יוצקים תוכן לכל מיני אמירות ערומות שמופיעות בחוק הישן. אם לדוגמה כתוב שלשון הרע זה פירסום בכתב או בדף או בכל אמצעי אחר, אז על האמצעי האחר הזה מלבישים את טוויטר, פייסבוק ואינסטגרם".
מה בין טיסת השוקולד להרצל מהכותל?
האם כל צילום שפורסם הוא עוול עבור המצולם, או: האם הסירטון שאף אחד מאיתנו לא פסח על הצפייה בו של הגברת שצועקת 'הרצל' בכותל, הוא בהכרח לשון הרע? לוינטל הסביר את ההבדל בין הדברים: "לשון הרע קלאסי זה כשמישהו במכוון אומר או כותב עליך משהו, אבל יש גם לשון הרע שנוצר מכך שלוקחים מישהו מסיטואציה מסויימת שלא תכנן להתפרסם, ומוציאים אותו מהקשרו.
"לפני עשור ייצגתי גברת שצולמה כאשר צעדה ברחוב, לתכנית טלוויזיה באחד הערוצים המסחריים. התכנית עסקה במגיפת ההשמנה. הגברת לא ידעה שהיא מצולמת, והיא גם לא בדיוק מודל לרזון, ואפשר להגיד שזה צילום תמים ולחשוב 'מה, צריך לבקש על כך רשות?', אבל אז בפרומו ששודר כל השבוע ודיברו על מגיפת ההשמנה, הראו אותה הולכת ברחוב והיא הפכה להיות מודל למגיפה. ההקשר שבו הופיע הצילום הפך אותו ללשון הרע", סיפר לוינטל ועידכן שהיא אף זכתה בתביעה משום שלא היה עניין ציבורי בלצלם ולהציג אותה בצורה כזאת.
מקרה נוסף שייצג לוינטל היה כנגד תמונה שפורסמה בעיתון: "אדם חרדי שהיה מניח לאנשים תפילין בקניון, סיים את המשמרת שלו, וכאשר צעד לכיוון היציאה - הצלם צילם אותו בפריים שמאחוריו ראו חנות של חזיות. הבחור לא התלהב מהתמונה הזאת וטען שזה פגע בו. ההקשר הוא מה שהופך את העניין ללשון הרע.
"בסירטון של הגברת שצועקת 'הרצל' בכותל, יש בעיה אחרת כיוון שיש עניין שנקרא סאטירה. כאשר הגברת שצועקת הרצל הפכה להיות 'מם' והתחילו בדיחות אינסופיות עליה, אז אם היא תתבע כי הושפלה, יגידו שזה הומוריסטי ושהדבר הזה מקדם את החברה במידה מסוימת, כך שיש כאן מתח על הזכות לביטוי והזכות לשם טוב.
"זו שאלה טובה איפה עוצרים כי אחר כך גם עמיר פרץ או ביבי נתניהו ייעלבו מכל מיני צילומים", אמר לוינטל והסביר כי יש מונח שנקרא 'שיימינג חיובי', מה שיכול להסביר את המקרה של הגברת מהכותל: "כשרואים את האנשים מטיסת השוקולד מרגישים פחות אמפתיה מאשר כשרואים את האישה מהכותל. שיימינג חיובי נשמע כמו אוקסימורון, אבל יש אתרים, למשל, שמצלמים שוטרים שחונים על דעת עצמם באדום לבן רק בשביל לקנות ארטיק. מי שמתעד ומעלה לאתר רוצה להראות לכולם איך השוטרים מתנהגים, בתקווה שזה יגיע לידיעת מנהליהם. השוטר לא יכול לטעון לשיימינג כי יש ערך לצילום - הוא בא לתקן משהו שפוגע בתדמית השוטרים".
אם כן, לא נותר אלא לסכם: היזהרו ממצלמות.
עריכה: מיכל דאבי
